זהו, היא הלכה והיא לעולם לא תחזור. היא עזבה את כולנו ככה
פתאום, החליטה שנמאס לה מאיתנו, אז ארזה מזוודה והלכה לדרכה
באמצע הלילה... הלכה לחפש מקום יותר טוב, וכנראה שהיא מצאה
אותו - כי היא לא חזרה כבר 7 שנים. 7 שנים שאף אחד מהמשפחה לא
ראה אותה באף מקום, אפילו לא שמע עליה... כולם מנסים לשכוח ולא
מצליחים. בהתחלה הייתי שומעת את כולם בוכים בלילות וגם אני
הייתי בוכה, רק שאני עדיין ממשיכה וכולם הפסיקו, כולם הבינו
שהיא כבר לא תחזור לעולם. ואני, כמו תמיד, תקועה בתוך הבועה
שלי שאף אחד לא רואה...
אני לא מבינה איך זה קרה?! איך קרה שהיא עזבה את המשפחה, את
הקיבוץ, את החיים שלה, ונתנה לנפש שלה לצאת ולטייל חופשי, זה
פשוט לא נשמע לי הגיוני.

כולם השלימו עם זה שהיא לא פה, ופעם בשנה באותו תאריך הם
הולכים לחפש אותה. ואני, כמו תמיד, לא מסוגלת להשלים עם
המציאות. כל פעם שאני מתגעגעת, אני הולכת לחפש אותה, את הסבתא
היקרה מכל, את הסבתא שלי, שאהבה אותי מאוד, ונעלמה...

כשסוף סוף הבנתי שהיא לא נמצאת ושהיא לעולם לא תחזור, נשברתי
ויצאתי לחפש אותה. מעולם לא מצאתי, ולא נראה לי שאני אמצא, כי
היא מתה מוות טבעי ועלתה לגן עדן...
מתאבדים יורדים לגהנום, וכדי למצוא אותה הייתי צריכה להתאבד...