היי, מה שלומך? מה שמך בבקשה, גברתי?
שמי דין ואני נשיא ארצות המערב
אני גר בבית מפואר
ושותה רק חלב
מפרות קדושות
בלתי טמאות
ממגע אדם

תשבי בחיקי, נרים כוסית
לחייך וחיי וחיינו המשותפים
איך ניסע ביחד בעולם
נביא שלושה עד שמונה ילדים
באי קטן לא הרחק מכאן נגדל
אותם באהבה ובמסירות
את תגדלי ותבשלי
ואני אדאג למרעה או שאחד המשרתים
ישב בצל הברושים
ויקריא לאחד הילדים סיפור
בעוד את על המרפסת
נחה או קוראת עיתון
עם ספל תה מהביל
וחלומות על עתיד רחוק
ואני אשן על הספסל המתנדנד
יחד נירדם
עד אור הבוקר
וניסע ונטייל במקומות רבים בעולם

כן, תלכי לך ותארזי חפצייך
אני ממתין לך כאן
גם שעה או שעתיים עברו להן
כנראה יש לה חפצים רבים לארוז
אמתין לה כאן לעולם
איך ניסע לנו מעבר לים
רק אני והיא והיא ואני
וילדינו גם

כבר שעת לילה מאוחרת
אישתי אינה חוזרת
אולי קרה לה דבר מה
אולי כדאי להזמין משטרה

"זה בסדר, גברת, אתם סוגרים אני מבין
אני הולך מייד, תודה על הכיבודים.
מה זאת אומרת? גנב? אני?
האם זאת לא חוצפה מצד גברתי?
אישתי נעלמה לה וכך את מדברת
בושה, מי יקחך בתור עוזרת!"

וכך הלכתי לי ברחובות העיר
אישתי נעלמה לה ואחריי עדר של כוכבים
גברת אחת משוגעת ועוד עשרים בחורים
עם מקלות ואבנים, אותי הם רודפים
ומשטרה, איפה היא, נעלמה מעיניי
מי יציל את אישתי, מי יציל את חיי
וילדיי, מה איתם, מי ידאג להם כעת
מה אעשה מה אני עושה מה אני עושה מה לעזאזל אני עושה...

ואי שם בתל אביב, מסתובבת לה גברת
ידיה באוויר וכל הזמן צועקת
את שמה של אהובה, שמן הבית יצא
וראשו סחרחר, בגלל התאונה שעבר
ואינו חזר כבר יומיים שלמים
הנסיך שלי אבד לעולמים
היא ממררת ובעודה בוכה
נתקלה בדין! והשמחה היתה גדולה!

הם חזרו לביתם בריאים ושלמים
דין בדיכאון על אובדן הילדים
שרה בוגדת בו עם 20 החסונים
ועקרונית? נגמרו לי החרוזים
אז זהו. נדמה לי. אין לזה ממש סוף.
אני מניח שיכולתי לחשוב על משהו יותר טוב
אבל כאן באמצע הלילה בתל אביב
זה כל מה שהיה לי לכתוב.
זה כל מה שהיה לי לכתוב.