"If you want to find out what's behind these cold eyes,
You'll just have to claw your way through the disguise"
(Pink Floyd)


אני מנסה למצוא דרך חדשה לחשב את פאי, דרך יעילה יותר, אבל כל
פעם שאני מנסה להתרכז זה קוטע לי את חוט המחשבה.
למה לבארבי אין פיטמות? כאילו אני היחיד שבדק...
אני מנסה לחסום מצולעים בעיגול הדפוק הזה. שהוא בעצם לא עיגול,
כי אין עיגולים. בסך הכל עוד מצולע עם ממש הרבה צלעות, אולי
100 אולי 1000. אבל אני חוסם בו מצולעים. ואם עושים עיגול
במחוגה? גם הוא לא באמת עיגול? ולמה, למה אין לה פיטמות? זה
עולה כלכך הרבה? בסך הכל צ'ופצ'יק קטן מפלסטיק, כמה קשה להוסיף
אותו שם ולעשות את חווית המשחק לקצת יותר ריאלית בשביל הילדים?
בעצם הילדות. זה קצת הומוסקסואלי לבנים לשחק בבארבי, לא שזה
רע. מותר.
וקן? בטח זה קצת מוזר שלא שאלתי למה האביזר שלו חסר, אבל זה
מובן לגמרי. מה הוא צריך זיקפה כשלבארבי אין פיטמות? זה כמו
ביצה ותרנגולת, רק שאנחנו יודעים שהבארבי הייתה קודם.

אני משחזר לעצמי במוח את המספרים של פאי, אולי משם יבוא
הרעיון... 3.1415926535897932384626433832795028841971 אבל כל
מה שאני מצליח לחשוב עליו זה קן, וכמה שאני מרחם עליו.
הוא השקיע את כל החיים שלו בלהשכיב אותה, את בארבי, והיא לא
בחורה קלה הבארבי הזאת. צפונבונית אגואיסטית בוילה יוקרתית. כל
היום מסתרקת, מתלבשת. במקומו כבר הייתי נוטש אותה והולך להלחם
ברעים עם בובות של אקשן מן, הם מזיינים הכי הרבה שם, כשהם
חוזרים מהקרב.
בכל מקרה, אחרי כל השנים הוא מצליח סופסוף להשכיב אותה בוילה
הצפונבונית שלה על המיטה הורודה שלה. היא בטח שתתה קצת, והוא
הפעיל קסם אישי זול וניצל פחדים ואובססיות שכלכך אופייניות
לבארבי לחוצה כמוהה, אנורקסית לשעבר מסתתרת מאחורי תדמית של
יפת נפש. אני מתחיל לחשוב שהיא לא באמת בלונדינית. לא שזה
משנה. כלכך אופייני לי לנתח ככה את המסכנה, בדיוק אני. להשתמש
במנגונני ההגנה הפסיכולוגיים הכי ישנים ומוכרים ובאותו זמן
להטיל תיאוריות פרוידניות על אנשים מסביבי. להתחבא מאחורי
תחפושת, בעצם לא, שיריון, כן שיריון, עבה שבקושי אפשר לזוז
איתו, וקסדה, כי אין לי אומץ לחשוף את עצמי בגרוש. שיריון זה
לא טוב, כך מלמד אותנו קרב קרני חיטין בו הובסו הצלבנים עם
השיריונים, בעצם שיריונות, כן שיריונות כבדים, על ידי הערבים
החשופים עם החרבות המעוגלות.
והנה עכשיו ניסיתי לחשוב אם אומרים שיריונים או שיריונות
ובאמצע שוב זה קרה לי, נקטע, וקפצה לי לראש אותה מחשבה ישנה.
למה לבארבי אין פיטמות? אולי היו לה פעם?
צלאח א-דין מתהפך בקבר שבאמצע שאני מנסה לכתוב על הגבורה שלו
בקרני חיטין אני חושב פתאום על פיטמות של בובת פלסטיק. מעניין
מה כמות הפלסטיק של הפיטמות של כל הבארביות בעולם, אולי בנו
מזה פסל, פסל ענקי, כמו פסל החירות, אבל פסל של פיטמה ענקית,
עם הקדשה לכל בארבי ובארבי שנמצאת אי שם ללא פיטמות ולא מצליחה
לגרום גירוי מיני לקן המסכן, שנבהל כשראה את השדיים החלקים
שלה.
הוא לאט לאט מוריד לה את השמלה, תוך כדי שהוא מנשק אותה,
ומעביר את היד מהכתף לחזה, ויורד עוד קצת, ועוד קצת, ועוד
ועוד... הוא כבר הגיע לפופיק אבל לא נתקל בשום פיטמה בדרך.
בתנועה איטית קן מנתק את השפתיים שלו מבארבי ומסתכל על החזה
החשוף שלה. הוא קופץ ממנה בצרחה פראית, חזקה כלכך שכמעט מפילה
את טירת הלגו שנמצאת ליד הוילה הצפונבונית של בארבי. הוא יוצא
בריצה עם החולצה שלו ביד ובורח לאיזו פינה בחדר המשחקים שם הוא
מנסה לשחזר מספרים של פאי. הוא ממשיך איפה שאני הפסקתי
69399375105820974944592307816406286208998628034825342117
0679.

זה נשמע קצת סוטה? אולי. אבל כולם בדקו, אני לא היחיד, אני
יודע. גם זה אופייני לי, מחשבות כאלה, שלא מובילות לאף מקום,
בדיוק כמו פאי, ספרות וספרות ולא משנה כמה מהן אני אדע בעל פה,
אני לעולם לא אגיע לסוף. והעיגול התיאורטי שלי, זה עם האינסוף
צלעות, נמצא שם על הדף וצוחק עליי, עגול כלכך. אני שונא
עיגולים, אני שונא הרבה, זה גם חלק ממני, לשנוא. אני אוהב
לשנוא, זה קל וזה נוח, זה בריא, אני חושב שזה טוב למערכת
העיכול אבל לא ממש בטוח. לא שאני מפגין את זה, אני שותק. תמיד
שותק. מים שקטים חודרים עמוק, ככה אומרים, וזה די נכון לפעמים,
ולפעמים נראה לי שאני שקט ושהכל מסתובב סביבי, בדיבורים מוזרים
ואמירות בוטות, ושגיאות מתמטיות פאטאליות, ואני מפסיד, מפסיד
בקרב, עם כל השיריון הכבד שלי, מפסיד כמו בקרני חיטין לצלאח
א-דין, הערבי הזה, לא שיש לי משהו נגד ערבים. או אולי בעצם כן,
אני לא פוליטיקלי קורקט אף פעם לא הייתי, אני לא מלכת היופי,
אבל אם כן הייתי, והיו שואלים אותי איך לעשות את העולם מקום
טוב יותר, הייתי מציע לקחת מכל הבחורות בעולם את הפיטמות,
בדיוק כמו שעשו לבארבי, ולעשות מהם גוש בשר ענקי שאותו יחלקו
בין אנשים רעבים באפריקה, או אסיה, איפה שיש יותר. אם כי זה לא
בשר איכותי במיוחד, קצת כמו גומי. אני לא מפסיק להתחבא מאחורי
ההומור המעוות שלי, מאחורי הפיטמות של הבארבי, מאחורי הספרות
של הפאי. אני רק ממשיך וממשיך...
8214808651328230664709384460955058223172535940812
אבל עכשיו אני שוקע בניתוח פרוידאני שלי עצמי, לשם שינוי,
סופסוף משהו שונה, סופסוף משהו חדש, אולי ראייה חדשה שתביא
לפיתרון, לא של פאי, שלי, מחשבה חדשה לגמרי שתביא שינוי בעצמי,
אבל היא נקטעת, שוב, כמו תמיד, על ידי אותה מחשבה מציקה:
למה לבארבי אין פיטמות? כאילו שלא חשבתם על זה אף פעם.