בבקשה, תגיד שאני היחידה.
בבקשה, תבטיח שאף פעם  לא אהיה עוד בודדה.
בבקשה, אמור לי שאתה אוהב אותי יותר מכל דבר,
בבקשה רפא את ליבי...
שכבר נשבר.

בבקשה, לטף אותי ליטוף עדין כזה כמו שאתה יודע לעשות,
ובבקשה, מחא מפניי את כל הדמעות.
נשק אותי נשיקה כזו חושנית...
ובבקשה, אהוב יקר
לעולם אל תקרא לי עוד פעם שקרנית!
תשכח מכל מה שקרה בינינו אי פעם
בוא נחשוב שזו הייתה מין מכה כזאת...
כמו ביום רעם!

בבקשה, אל תיבהל כשאני אתעצבן,
ובבקשה תן לי לפעמים אותך לכוון.
תאמין בי כמו שמעולם לא האמנת,
ואמור שאני יפה, שוב, כמו שפעם אמרת.

בבקשה, החזק לי את היד בגאווה.
ובבקשה תנטוף לידי מאהבה.
כי פשוט זה לא ייתכן, אני מסרבת להודות
איך נגמרה לה אהבה שכזאת.
אותי פתאום אתה כבר לא אוהב...
אלוהים...
כמה שזה כואב...

המחשבה שפעם זה היה, ופעם זה התרחש
גורמת לי לבכות, וזה כ"כ מרגש.
איך יכול להיות שאהבה כזאת נגמרה ותמה?
איך יכול להיות שאותי אתה כבר לא אוהב?
איך, ולמה?

אני זוכרת איך הלכנו מחובקים ביום גשם סוער,
אני זוכרת איך הרגשתי שליבי היה בוער.
הסטת לי את השיער מפניי,
קרבת ונשקת לעיניי.
כולנו היינו נוזלים מאהבה וממים,
היינו גוף אחד אבל שניים.
ועכשיו זה נגמר,
עכשיו הכל כבר עבר.
נשארתי לבד...
לבד לי וקר.