מנצנצים לאורה העמום של השמש החבויה
בינות לעננים המלטפים
טהורים עד כדי כאב
יפים לעיוורון
אסופים בקבוצות קטנות
שנערמו במשך הלילה
על גגות הבתים, על שולי הכבישים
מושלמים, כה שלווים
כאילו רק מחכים שאבוא
אעיר אותם משנת החורף שלהם
אטמא אותם במגעי
המלטף
החותך
ואני אינני מסוגלת לשאת זאת
מתרחקת לחלקה שהשובבים כבר החריבו
איך יכלו
מסתכלת בהערצה אל הלובן
אוספת אותו אלי באהבה
מרגישה איך אצבעותיי מתקררות
מאותם פתיתים קטנים של אושר צריף
שנערמו במשך הלילה
על גגות הבתים, על שולי הכבישים
כאילו רק כדי לעשות אותי מאושרת עכשיו |
