(2006)

החלומות א'

לפתע אני יוצא מעצמי ורואה
אותך מכניסה חלקים מתוכי אל
תוכך, חופנת אותי בידייך אל תוך
הפה המטאפיזי כאילו
לוקחת אותי אל בית העצם,
פנימה היכן שלא ניתן
לרגע אני חוזר אל עצמי
ומרגיע נשימה אחת שתי
נשימות כשאת אוחזת
חוטפת אותי מהגוף
הרחוק ביותר
ואני
עוצר במילים ולא
בחריקות השיניים
ומרב השינה
אני חוזר.


החלומות ב'

ובלילה,
לב הזכוכית המנופץ שלו מרשרש
וכמעט מעיר את זאת
הישנה לידו
הוא בורח החוצה וכל
הילדים עוקבים אחר מקצבי
רשרושי הזכוכית
הדמויים לצלילי חליל או מסור.

(לפתע כל הידיים המאוגרפות נדמות
לחורי מערות קטנות שאפשר להתחכך בקירותיהן).


החלומות ג'

אני חולם שמישהי באה אליי ואוחזת
את ראשי אל החזה ועוטפת את
מצחי במפית לבנה
רקומה בעיגול וכוכב
ומנתצת לי אבן לראש.


החלומות ד'

ובלילה, גושי הסרטן בגופה של סבתי
שרו שירי תפילה
ולא עצבו כי הדם
עלה בעיניים והחיוורון
עלה בעור הגוף.

(סבתי דיברה על פנינים מתוך החלום)


החלומות ה'

לאחר ששבתי מן איבוד ההכרה
הייתי ליפה מכל הגברים
והלכתי בארץ בעיניי אדומות
ומצחי שחור
מחפש בלהט של דם
ואת מלטפת את בשרי
והטעם הטוב עולה בגרונך
והטעם הטוב מלטף בגרונך
ועיניי נהפכות קטנות יותר
ואני בקושי מביט
ואת אוהבת אותי
ואומרת
שחלק חסר בי
וזה יפה
וזה כל כך יפה לך


החלומות ו'

בערב, אני חונק את אמא.
היא משמיעה קול צרוד של
מחט הנשרטת כלפי העור
ואור המנורה מהבהב בחדר האורחים.


החלומות ז'

היא סיפרה שבחלומות
היא כותבת את השירים הכי טובים.
והנה אני
כותב שירים
על החלומות שלה,
והיא רחוקה מכאן
מאוד. ואני זוכר
אותה יפה
כמו המרחק.


החלומות ח'

בלילה השלדים מקשטים את רעננה
בקישוטי נייר וחרוזים שחורים.
את מציגה את עצמך כגרטרוד
(בחלומות שלי את מדברת רק בגרמנית)
וגונבת אותי לגן ילדים
באמצע הלילה.
אני מתוק מהליקר
ובאוויר מתבשם
ריח ביובי העיר.
בנשימות בלתי מסודרת
את מדליקה
סיגריה ואומרת:

"קיינה טראומה".
(אין חלומות)


החלומות ט'  

ומתוך החלום דניאל באה
ומגרדת ממך את הבשר
מקלפת את שכבות העור
את הרקמות
ואתה קורא לה
והיא באה אליך
והיא שרה לך על הכלבים
שרעבו לפיסת
עצם כאהבת אישה
והיא מראה לך
ואתה מקשיב
כולך והיא כולה
מספרת מופשטת
כמו הדם שעוצר
בך כל פעם שהיא
ככה יפה עם הזרועות
שמתעטפות סביבך כמניפת בשר.


החלומות: אפילוג

לילה. נערה בתחתונים מופשלים
לוחשת לי:

בהעדר חלומות התרוקן לכאן.