בחשכה הוא מחכה לאוטובוס הממוגן
רק בערב, כשפנסי הרחוב מנצנצים, הוא מעז להמתין
האוויר הקר צורב את נחיריו
הוא עדיין מרגיש את המכה
כל צעד כואב בצד שמאל, איפה שפגע
אוזן שמאל רק משמיעה צרחה
והיד... היד נעלמה...
הם נסעו רק על עקבות הטנק
הוא זוכר!
אבל התחקיר, שם אומרים אחרת
הוא היה עם קסדה, שכפץ, אפוד!
אבל הם מצאו אותם זרוקים בחדר
אמא עמדה לידו כשהוא התחיל לבכות
הניאון בבי"ח סינוור אותו מבעד לדמעות
"מזל שלא הצטרפת לרונן" מלמלה אמא לעצמה
הוא היה רק בבית של דודי, בשבעה
לשתי המשפחות האחרות לא הסכימו שילך...
אחרי חודש ביקר את שני האחרים
בחולון ובהר הרצל
"אני יכול לבד!"
כעס על הנהג שניסה לעזור
יושב באוטובוס בדרך לרצועה
עובר ליד אותו הדקל עם המטען
שלד הג'יפ עדיין זרוק. |
