את לי לכל היותר
ורק רוחות השמיים משמשות כמצפן
טרמפיסט על כביש החוצה
את מרחבי שדות הכותנה
חפשי בין אלפי עבדים מאושרים
כי עזבתי הכל למענך אהובתי
מבלי להביט לאחור
מכרתי את כל רכושי
גם כותונתי אמכור
כי קראת לי ממרחקים
וקולך הענוג נישא
על רוח אהבתך הקוצנית
את הטבעת את חיוך על מצחי
כאשר בחרת בי
בוחרת את אהובייך ביום היוולדם
וקונה בהונם את נשמתם
את חלקם את אוהבת
ואת חלקם את הורגת
וגופותיהם המרותשות
וייתרו בזרועותייך לעד
נישא בזרועותייך אלו
נטלת את שיווי משקלי
שיכור ומסומם
ומבושם בריחותייך אהובה
חולצתי קרועה
ואני מישיר מבטי לעינייך ושואל
וכי מה נותר לי בעולם
ולמענך אני בחרתי לחיות
עבדך הנאמן אהובתי השברירית
את לכל היותר
את, יקירה
את, מלאך
את וכנפי המתכת שלך |
