עבר כבר חודש מהפעם האחרונה שכתבתי ביומן. לא הרגשתי צורך בזה
עד עכשיו.
לפני שבוע וחצי, חתולי ניהל איתי שיחה מוזרה. העיקר בה היה
משהו בסגנון של "את כוסית, חכמה, עמוקה ומוכשרת. תמצאי לך
מישהו אחר".
לא רוצה להמשיך לחשוב עליו, אבל לא יכולה להפסיק, רוצה קורבן
חדש כדי להעלים כאב ישן.
אכזבה חוזרת כל הזמן, בשרשרת, כמו איזו פונקציה רקורסיבית
שנכתבה לא נכון ושלא מתקדמת לשום מקום.
אבל עכשיו אני אמשיך הלאה. אחרי שהדף מוכתם, ללב יותר קל
להמשיך.
ועכשיו אני אמשיך הלאה, לכאב הבא. אני אתענג עליו ולא אצרח,
אולי רק מהנאה, ממזוכיזם טבעי ועמוק, מזוכיזם רוחני שנוהג כמו
באר, בלי סוף, ומרווה את הצמאים למים. |
