הלה הניג / תזמון |
בדיוק כשאז,
עצרת,
ושאלת:
'זהו?'
ואני,
מנסה שלא לאבד,
לא מבינה עכשיו למה אמרתי כן.
שאלת אם זה כואב, עניתי שלא.
ועכשיו,
בדיוק עכשיו,
כשסוף סוף אני רוצה לדבר,
מוכנה להכניס אותך אל המקומות הבאמת הכי קטנים שלי,
אתה מתעלם ממני ומעדיף לסתום אותי עם הלשון שלך.
ועכשיו זה באמת כואב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|