ישנם שני סוגים של אנשים בעולם- הרודפים והנרדפים.
הרודפים עסוקים מרבית מזמנם הלחוץ בלרדוף אחרי הנרדפים,
הם מעסיקים אותם, עובדים אותם, מבדרים אותם ועושים כמעט הכל
למען תשומת הלב שלהם, כמו משרתים שעושים הכל בשביל לספק את
אדונם.
הרודפים עסוקים כל חייהם בלדאוג להתחבב על הנרדפים ,שיאהבו
אותם ושאולי יום אחד גם הם עצמם יהיו נרדפים שלא צריכים לדאוג
לשום דבר, אפילו לא לבקש וזה מיד מגיע אליהם! אבל אין סיכוי
שרודף יהפוך לנרדף זה קורה אחת למיליון...
הנרדפים מצד אחר אינם שונים באנושיותם כלל מהרודפים, לשניהם
רגשות, תכונות, מחשבות, חלומות, אך משום מה הנרדפים תמיד
משיגים את חלומותיהם בדרך ברת מזל ואינה מובנת שכזו, הם אינם
צריכים להטריד את ראשיהם במחשבות טורדניות על רדיפתם של
הנרדפים, זה לא בעיה בשבילם להשיג תשומת לב מאנשים אחרים, הם
אפילו לא מחפשים תשומת לב, ולכן הם לפעמים גם לא שמים לב
לרודפים שרודפים אחריהם במסירות ודבקות רבה.
זה לא שלנרדפים אין בעיות, גם להם יש תסכולים, ורובם מהרדיפות
כמובן, מזה שהם אינם שמים לב לאלה שרודפים אותם, וקשה, באמת
ממש קשה להם עם זה, זה לא בכוונה שהם לא שמים לב, זה פשוט לא
בשליטתם.
זה מוזר כל העניין הזה, מי מחליט מי רודף ומי נרדף? האם אלוהים
הוא זה שעומד בראש תור ארוך אלפי קילומטרים של עוברים קטנטנים
ומחליט את גורל כל אחד מאיתם בעניין זה? וזהו?! אז נקבעים כל
חייהם לפניהם? מוזר בהחלט...
אני למרבה צערי נפלתי קורבן בין הרודפים, וזה קשה, באמת קשה,
אולי גם נמאס לרדוף כל החיים...