במבטך המשתאה,
בגבותיך המרוגזות,
פשטות חיתוך שפתייך,
ביטול בתנועות ידייך,
אתה מפטיר אותי בגליוטינת מילים סתומות.
אינו מותיר דקת דומיה לזכר
עונג ליקוקי חתולה סיאמית,
תחנונים שהתרפקו מול תחתונים.
האפור הזה שלך,
מחמיא יותר
מבגדי המלכות בהם אתה מתחפש לעצמך.
לפחות כשאתה מרופש ועזוב
מזוהם וחולה,
כלב פושט יד שכמוך -
אינני עוד אחת מחתולות הרחוב שלך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.