לא שומעים את הרעש עד שהוא פוסק,
לא מרגישים את הלחץ עד שהוא נעלם;
כך לא מכירים דבר כל עוד הוא קיים -
כמו שלא יודעים מהו אושר, עד שהוא תם.

לא מעריכים דברים הניתנים בחינם,
עד שדבר שבנינו בכאב נזרק לו לים.
הדמעות יזלגו להן כמו דם,
ביום בו נגלה את העולם.

לא יודעים שנשענים על מישהו, כל עוד הוא שם,
אך מה קורה כאשר הוא פתאום נעלם?
אתה חושב משמע אתה קיים,
עזרה גדולה אם אתה בודד בעולם...

תסתכלו מסביב ותראו מה קרה -
הורגלנו ולמדנו לחיות עם השגרה.
מי יודע כבר אם זה טוב או אם זה רע,
נותר רק לקוות שיש עוד דרך חזרה.

אין מה לעשות, זוהי האמת המרה.