מיקאל אמיר / 06 |
הבחנתי שהים גרף אל החוף
אלפי אצבעות סערה.
נאחזות הן בקצף הלבן
אפורות כחולות, כתזכורת למרץ.
מחצית אחותי תולה בשמים
מערטלת גדם מכותש.
שולחת אלינו את הרוח הקרה
אולי להרתיע, אולי לקרב אליה.
לעולם לא אדע.
על הסלע המלוח הזה
נשבעתי פעם, מזמן
כי לעולם לא אתנשק רק בגלל התאמת התפאורה.
רק מתוך הערפל אשר נובע ומכסה את העולם
להשאיר שני אנשים לבד ביחד.
טעמתי אותך טועם אותי
תאמתי אותך תואם אותי
ואצבעות הסערה השתלבו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|