השמש עמדה לפתוח במרוצה אל עבר האוקיינוס, רק כמה רגעים לפני.
זו הייתה השעה היפה ביותר של היום היא חשבה בעודה נושאת בידה
האחת את חוברות התווים שלה ובידה השנייה אחזה את כינורה.
ובעוד היא חולפת על פני האנשים ההולכים ממולה, חנויות המציגות
כל אחת בדרכה את תכולתה לראווה, עצים אשר פורצים מרצפת הבטון
ומנורות כבויות התלויות על עמודי ברזל מעוטרים יכלה לרגיש את
ההתרגשות השמש בבטנה, כמו צעדו שתיהן ביחד אל עבר קצה היום.
אבן תועה נקרתה אל מסלולה וחוברות התווים התפזרו על הרצפה.
הוא ניגש לעזור חייך חיוך מבויש והיא חייכה אליו חזרה בהכרת
תודה צנועה ושניהם המשיכו בדרכם.
כי הרי איך ניתן לדעת מתי עלייך לחלוף על פני האדם העובר ממולך
ברחוב ומתי עליך לעצור ולשלוח יד ולאחוז בשלו ולחפש מענה
בעיניו.