הבטיחו שלג. הבטתי החוצה מהחלון, דמעות שקופות נדבקו על
החלון.
היה קודר בחוץ, לא שונה מכל חורף שעברתי .
גררתי את גופי אל מחוץ לחדר, מבטי עדיין תלוי בחלון .
זיכרונות ילדות ופלאשבקים מטושטשים, תמונות רעועות בשחור לבן.
נשימות כבדות מתחת למעטה של שפיות, והמבט שלא פעם הצליחו לחדור
דרכו.
מנגבת דמעות בעזרת חתיכת בד בצבע שחור לאט לאט הדמעות מתייבשות
.
ומבט קר, כמעט כמו מזג האוויר, מביט בי כשאני מביטה אל תוך
חתיכת הזכוכית המודבקת אל הקיר.
מבטיהם , ניסיונותיהם לחלוב מידע, הכל כל כך לא קוסם לי כבר .
מניחה יד רוטטת על מקלדת המחשב ומנסה לכתוב בזהירות את
הרגשות.
מתעטפת בשמיכה, לא כי קר-כי סוער, שפתיים פסוקות מעט.
מילים נשחקות מעבר לחומה של שתי שפתיים קשות ומגמגמות.
ראש מושפל קדימה בבושה, לזכר החורף ההוא שלעולם לא יחזור, חורף
01. |