הדוד של המלך היה במצב די גרוע, הוא סבל מפריחה בכל הגוף מחום
מהזיות ואפילו שיערו החל להדלדל. הכל התחיל כמה שבועות לפני
זה, כשהמלך מת והבן שלו, שהיה חבר טוב של הדוד של המלך, הומלך
בטקס צנוע (יחסית לטקס ברמה מלכותית שכזו) והפך למלך הכי צעיר
בכל ההיסטוריה של הודו, בגיל 14 (וחצי). המלך הצעיר לא יכל
בשום אופן להתמודד עם ממלכה בסדר גודל שכזה כך שלפי המלצת
יועצי החצר שלו החליט לחלק את השלטון על החלקים שלא חשב כי
יוכל להתמודד עימם לאנשים שסמך עליהם.
בצורה זו קיבל הדוד של המלך שהיה אחד מן האנשים הללו את
בומביי.
בהתחלה הדוד של המלך (שהיה בן 26 בזמנו) שמח מאוד, ולמרות שלא
ביקר בבומבי מעולם הצהיר כי הוא יעשה את עבודת השלטון על הצד
הטוב ביותר, הוא שמע מידידיו שביקרו כבר במחוז שלטונו החדש כי
בומביי יפהפיה. ירושה נאותה לנתין אהוב של המלך לשעבר, חשב
לעצמו, הרווחתי את התפקיד ביושר, ואני אוכיח למלך כי אני האדם
המתאים ביותר לתפקיד, והוא לא טעה בבחירתו.
ואז התחילו הצרות, הדוד של המלך הגיע לביקור ראשון במחוז
שלטונו החדש ואחרי סיור של כמה שעות בעיר חש ברע ורופאו נזעק
לבדוק את מחלתו. הוא סבל מקוצר נשימה ופריחה בכל חלקי גופו,
וכל מה שניסה הרופא לעשות כדי לשפר את מצבו של אדונו עלה
בתוהו, לאחר ביקור אצל בבית מרפא יוקרתי בעיר אחרת ומנוחה של
כמה ימים השתפר מצבו של הדוד של המלך והוא החליט שהוא חזק
מספיק לחזור לביקור נוסף בעיר.
כמה שעות אחרי ששב לבומביי שב מצבו של הדוד של המלך לקדמותו
ואף הורע במקצת מהפעם הקודמת.
לאחר מחשבה רבה של רופאיו והתיעצות עם מומחים בנושא המסקנה
הייתה כי דודו של המלך פיתח אלרגייה חמורה לבומביי, וכל טיפול
שנוסה לאחר מכן להפיג את תופעות הלוואי הנוראיות עלה בתוהו שוב
ושוב, עד שלבסוף הגיע הפתרון - אם לא ניתן לעזור לדודו של המלך
ולשנות אותו כדי שלא יהיה אלרגי לבומביי יהיה על בומביי
להשתנות.
ביום שלישי אחד הגיעו לעיר מאות חיילים והתחילו במלאכתם.
הם כרתו את כל העצים וסללו כבישים ומגרשי חנייה במקום השדות
והגינות, סתמו מעיינות והפכו נהרות לביוב, הם גרשו את הצבאים
הציפורים והפרפרים שהיו נוהגים לשרוץ במישורים הירוקים שהיו
עכשיו בלאו הכי כבישים ומגרשי חנייה ובמקומם הביאו כלבים
חזירים ופרות, פיזרו זבל ברחובות ובנו בנייני ענק על מנת
להסתיר את השמש ולא לתת לשום דבר לגדול, בנו שווקים ענקיים של
בגדים וצעצועים שמתכלים או יוצאים מהאופנה אחרי כמה ימים של
שימוש.
עד מהרה האויר הצח קיבל את ריחו המתוק של הערפיח ורעש ציוץ
הציפורים הפך לרעש צפירות מכוניות וצעקות המוכרים בשוק.
קוצר הנשימה פסק, ההזיות חלפו והאלרגיה נחלשה ונעלמה כמעט
לגמרי מגופו של דודו של המלך שהתחיל לקבל את צבעו המקורי
בחזרה.
הדוד של המלך שמח, רופאיו ויועציו שמחו, ובן המלך שהיה כעת
המלך בעצמו שמח, העם שמח, והעולם...