זהו סיפור אמיתי. אין צורך לפרט את הכול, זו לא המטרה. המטרה
היא להבין למה אותה אחת לא מסכימה לחייך שוב. יש אנשים שיגידו
שזה סתם צירוף מקרים מוזר, אבל מבחינתה זה סימן שאסור לה
לחייך.

היא לא אהבה לחייך גם לפני שזה קרה.
"My face hurts when I smile", היא תמיד אמרה.
בפעם הראשונה שזה קרה, היא הגיעה עם חיוך לבית הספר. היה לה
סוף שבוע יחסית טוב. היה לה חבר חדש והיא אהבה אותו, הראש שלה
היה בעננים. ואז הודיעו שהיה פיגוע ושתבדוק במחשב מי נפגע. היא
ראתה כותרת של חמישה הרוגים. היא הסתכלה יותר למטה בדף, ואז
ראתה תמונה של המורה שלה וילדיה. הדיכאון גדל.

אחרי כמעט שנה, היה לה עוד סוף שבוע מוצלח (עד כמה שהוא כבר
יכל להיות) עם חברים חדשים, והיא שוב באה עם חיוך. זו הייתה
הפעם השנייה. ואז אמרו לה שילד מהשכבה שלה נהרג בתאונת דרכים,
ושהיו איתו עוד שני אנשים - אחד עכשיו צמח והשני יצא מזה
בקושי. הדיכאון המשיך לגדול.



היא לא תחייך יותר לעולם.