אמילי בינימין / סרנדה |
אני מכוננת ואתה המשכת.
אני רואה סובב לי פיגור.
ותה מצחק, פיגומי שבור.
אבל עודי עומדת דמי מתפלש.
בתשוקה של בראשית לדבר היבש.
בסלידה אמהית אל הסידור.
באופוריה נירונית של חיבור.
אהובי ובעלי אותו אדע במשכבי.
ובקומי אהלל את צור מאווי
ובי שוב מפעמת עובדה נושנה.
אין בי מעש וערך אך מלאתי אמונה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|