הן הצחוק הוא חלק מהבדידות.
ואולי רק המחפש להעניק חיות.
אך אף הוא גווע במהירות.
מהבל פיו השולט לא מקבל מרות.

ואתה מאמין כי אין ממני מאושרת.
כשעיני מחיכות ודמותי קורנת.
אך לרדת לנשמתי לא העזת מעולם.
המשחק אל הסובב תמיד היה מושלם.

וכשהמראה מביטה באשמה כודרת.
אין בה חמלה היא דורשת ושואלת.
האים זו את נמול רבים משחקת.
והתשובה בבטחה על שפתי עולה.
והלב אומר יחדיו "כן" בספק ותפילה.

ואולי המתדפק על דלתי היא הבדידות המזויפת.
כי אינני בודדה ויש בי שלוות נפש.
ואולי נפשי עדיין צעירה ומחפשת.
כי ללא הענקתי גבול לדמיוני.
ומחשבתי אינה מנומשת.
ואולי ליבי חפץ לבד במערכה להתמודד.
מחקה כל פעם לחיות, לצחוק הבודד.