נטמעו לי השנים,
נשכח ריח השושנים.
שניה דולפת וחוזרת אל תוך העננים.
עוד יום עובר, עוד דקה נמחקת.
עובר הזמן, בורח לו אל-על,
שקיעה עוברת, ושוב השמש נראית שמתרחקת, חוזרת לזרמים.

אל מקום חשוך, בסוף הדרך, אליו כולם בורחים,
אבל אף אחד לא טורח לבדוק מה יש מעבר לדרכים.
בחירה תגרור עוד רגש, ועוד אמת שתסנוור,
אבל הסוף רחוק, בלי שמש, מעבר לצמתים.

מעטים עוצרים בדרך, לבחון את הפרטים,
למצוא אמת, אולי גם שקר שיעלים את הכאבים.
פה עומדים אנחנו, כל אותם שנשכחים,
פה צופים, אנחנו, בייצרים.
על אותם שולי הדרך מהם אנו בוהים,
הכל זז, הכל בורח אל המרחבים.

אנחנו כאן, ונשאר.
אנחנו כאן, לא נוותר.
אמת נמצא, נבריח שקר, רק להגיע אל השקט.