הָעֶרֶב יָרַד עָלֶיהָ לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם
הִבִּיטָה אֶל הָאִישׁ הַזָּר שֶׁיָּשַׁב לְיַד מִטָּתָהּ
לֹא הֵבִינָה מָה הוּא עוֹש-ֶה כָּאן
קוּרֵי הָאַפְלוּלִית אָפְפוּ אוֹתָהּ
זָחֲלוּ בְּתוֹכָהּ לְאַט
עַד שֶׁהָיְתָה לְכוּדָה לַחֲלוּטִין.
עַכָּבִישׁ עָצוּם בִּלְתִּי-נִרְאֶה
מִלֵּא אֶת הַחֶדֶר
צוֹפֶה בַּאֲדִישׁוּת
בְּטַרְפּוֹ הַמְּפַרְפֵּר בָּרֶשֶׁת.
הִיא לֹא רָאֲתָה אוֹתוֹ
גַּם לֹא יָדְעָה מִי פֹּה הַקָּרְבָּן
עֵינֶיהָ אֲטוּמוֹת פָּנֶיהָ חַסְרוֹת-מַבָּע.
כְּמוֹ מַבְלִיחָה מֵאֵי-שָׁם
נִנְעֲצָה סַכִּין כּוֹאֶבֶת שֶׁל הֲבָנָה
בִּבְנָהּ הַיּוֹשֵׁב לְיָדָהּ
וְהוּא
רַק הוֹצִיא מִטְפַּחַת וְנִגֵּב אֶת עֵינָיו.
דן ספרי ©