למרות שעברו רק חמישה חודשים,
אני פוחדת שהוא עוד מעט יגיע.
אני ממש חוששת לראות אותו.
ופוחדת ממנו כמו מאש.
הצבע שלו עושה לי חלחלה
והתוכן שלו בחילה נוראית.
אני ממש לא יכולה לסבול את המחשבה
שהוא יגיע - בלי לבקש רשות
פשוט אותנו יפתיע.
הצו.

ואז תלך- ותהיה שם לבד.
בתנאים לא תנאים
ותישן באוהל,
ואולי יהיה לך קר
ולא יהיה תנור.

ואני- שארצה לחבק אותך
ולאמץ אל ליבי
לא אוכל.
כי תהיה רחוק
ותגן על המולדת.

ואני חושבת על זה עכשיו
וכבר מתחילה להתגעגע.
קשה לי נורא שאתה לא פה.
קשה לי המחשבה
שאני מתחת לפוך ואתה על מיטה מתקפלת

לעולם לא אסלח להם
שלקחו אותך שבוע וחצי אחרי החתונה.
בלי טיפת רגישות
בלי טיפת מחשבה
דווקא את אלה שתורמים
ולא עושים בעיות-
דופקים!