סוגר

יש לי חברה.
אני וחברה שלי כבר 3 שנים ביחד.
ביומולדת של חברה שלי קניתי לנו כרטיסים ל"סופשבוע רומנטי
בלונדון" (אני שונא את צרפת).
ביומולדת שלי חברה שלי קנתה לי קלמר, קלסר וכלי כתיבה.
אתם מבינים, ביומולדת שלה אני הוצאתי את מיטב כספי על לונדון
המזופתת והיא קונה לי קלסר!
שהיא נתנה לי את המתנה, היא אמרה לי שבגלל אני מתחיל ללמוד
עכשיו באוניברסיטה אז היא חשבה שזה יהיה שימושי.
מה שימושי? ממתי אני צריך שימושי?
בכל מקרה, על הקלסר יש ציור של לטאה וזה מראה שהיא חשבה קצת
לפני שהיא קנתה לי אותו כי היא יודעת שאני מת על לטאות, וגם
לקלסר היה סוגר מיוחד כזה איך שנוגעים בו הוא נסגר. אבל חזק.
הוא נסגר בכזאת מהירות שאיך שנוגעים בו צריך להזיז את האצבע.
כשהוא נסגר הוא עושה רעשים כאלה חזקים "טק טק" .
קראתי לסוגר רוקי, כי הוא נורא חזק. כמו רוקי.
קניתי הרבה דפים והכנסתי לקלסר, לא בשביל לכתוב סתם בשביל לשחק
עם רוקי.
בצהרים באה מיכל אלי הביתה.
מיכל שאלה עם אהבתי את המתנה שלה.
"בטח", עניתי בעצבנות, גם קונה שטויות וגם שואלת שטויות.
מיכל התיישבה וראתה את הקלסר על השולחן בסלון. "יופי", היא
אמרה, "אני רואה שכבר אתה משתמש בו", "כן", אמרתי לה, "בטח
משתמש בו", כל היום עד כמה שאפשר להשתמש בקלסר חשבתי.
הלכתי להכין לשתות ושמעתי את מיכל משחקת עם רוקי, שמעתי עד
המטבח את הרעשים שהוא עושה.
"טק טק טק טק."
הכנתי את השתייה מהר כי לא רציתי שמיכל תקשר יותר מדי לרוקי.
נכנסתי לסלון עם הכוסות בידיים ואז מיכל התחילה לצרוח. זרקתי
את הכוסות לאוויר, במבט לאחור זה היה המעשה כי טיפשי לעשות,
רצתי אליה וראיתי  שהאצבע שלה נתקעה בתוך רוקי, אבל חזק, ממש
חזק.
הוא נכנס לתוך העצם ולא רצה לצאת.
מלא דם ירד לה והיא דממה לי על כל השולחן ואז באוטו כי הסעתי
אותה לחדר מיון.
היא בכתה וצרחה ואני כבר חשבתי שהתרסקה לה האצבע.
היא ממש צעקה ובשלב מסוים כבר רציתי להרביץ לה.
בסוף שהגענו לבית חולים חשבתי, מגיע לה, פעם באה שלא תקנה
שטויות.