נותרתי שקט, כמו אובד בחלד
ובאלם שתיקתי - צעקה טמונה...
כציפור המחפשת לה קן,
כמנגינה המחפשת כותב,
כסיפור המחפש מחבר,
סיפור שמחכה להיכתב, אבל נותר יתום, בודד...
וברעם שתיקתו הנצחית שואל: "למה?"
גדילה מעורבת בהתבגרות,
טוהר מעורב בחטא,
אמת מעורבת בשקר,
שמחה מעורבת בכאב,
תוכן מעורב בריק,
הכל מעורב בכלום,
ורק שאלה אחת ללא תשובה: למה?
נותרתי שקט, כמו אובד בחלד
ובאלם שתיקתי - צעקה טמונה...
ובסך הכל, מה אבקש?
כמו הרעם המחכה לברק שיבזיק,
כמו מנעול המחכה למפתח שיפתח,
כמו פרח המחכה לשמש שתזרח,
כך אמשיך, ובאלם מילותי ובדום שתיקתי הכואבת, הדואבת,
טמונה השאלה: למה?
בתקווה לתקופה טובה,
שעימה תבוא הצמיחה,
וכך גם ההבנה, שיש, כן, יש לפעמים גם אכזבה...
בין רגש להגיון,
בין שפיות לשגעון,
בין הווה לזכרון,
עובר גבול דק - והוא הרצון.
נותרתי שקט, כמו אובד בחלד
ובאלם שתיקתי - צעקה טמונה:
למה? |
