נימף בת-יער / בוא אלי |
תווי פניו לא נראים
קולו מרטיט נימי נפשי
מילותיו ממיסות
מרככות..
נפש תאומה
מוצאת דרכה במבוכיי
נושקת צלקות
נוגעת בכוויות
מציפה תקוות נשכחות
איש יקר
כמה רוצה אני לגעת בשפתייך
לטעום מרקם עורך
למלא ריאותיי בריחך
לנשק את שיאיך
בוא אלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|