|
כשאני הולכת
ונטל המחשבה יורד מליבי
כשאני הולכת
ואתה מאחוריי עוד מסתכל בי
מילותייך צפות ועולות
מחריבות שפיות דעתי
לא יודעת לשכוח
את שהורס נשמתי
הטיפות נוהרות
כהמון בלי פנים
לו הייתה זו סערה שם בחוץ
הייתי שקטה כאן בפנים
בדומיה של ראשי
נשמעות צעקות
בדממה אינסופית
רואים את הסוף. |
|
|
אני כבר עד כדי
כך מכורה
לסלוגנים,
שכשאני קוראת
בכל דבר
אפשרי-עיתונים,
ספרים, ואפילו
כשאני רואה
טלויזיה-אני ישר
מפנה את הראש
לצד הימיני של
הדף, כדי לקרוא
סלוגן.
מחולת נפש
מכורה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.