אוף די כבר נמאס לי לבכות
ולשאול את עצמי האם להיות או לא להיות?
נמאס שהדמעות יורדות לי מעצמן
כל כל בא לי ברגעים אלו להקפיא את הזמן.
לא רוצה להראות חלשה בעיני אחרים,
לא רוצה שוב לשמוע אין דבר כזה חברים.
רוצה לשלוט בשקי דמעותיי
די, נו ה' עד מתיי???
אמא אומרת שלבכות זה משחרר
הלוואי שזה היה קורה לי, אבל הטוב תמיד נמצא אצל מישהו אחר...
תגידו לי איך אפשר אותן לעצור?
איך אפשר לשמור ולגבור?
חבל שהבכי לא נגרם כי קיבלתי מכה או מכאב...
אצלי הוא כולו מתפוצץ מבפנים, מעמקי הלב.
אני אומרת לעצמי דיי נו תפסיקי כולם מסתכלים, כולן מסתכלות!
אך לדמעות לא אכפת אותי הן סוקלות, אוכלות.
שורפות כבר עיניי ממזמן,
למה זה לא בא בזמן מתוזמן?!
ה' אם תוכל אותן לייבש
תאמין לי אעשה כל אשר תבקש!!!
11.2.2004 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.