אוהבת.
אוהבת עד כאב.
ואתה לא מבין, אתה לא רואה...
לא משנה כמה אני ארמוז וכמה אני אגיד - אתה לא תבין שזה מה
שאני מרגישה...
וגם כשזה נראה כאילו הבנת, גם כשזה נראה כאילו יש אור בקצה
המנהרה ואתה באמת מבין, אתה עושה את הטעות, אתה עושה משהו
שגורם למצב להשתנות ב-180 מעלות למצב ההפוך בדיוק.
המצב שבו אני כועסת, דורשת סליחה, והסליחה לא מגיעה. לא משנה
כמה אני אחכה לה, היא לא מגיעה.
והזמן עובר, והכאב שלי מתרחק ממני... ושוב אתה נראה כאילו אתה
מבין, וכל הרגשות החבויים שיש לי כלפיך מתפרצים, והעיניים שלי
לא יורדות ממך, הן תמיד אחריך... ואני שוב אוהבת, עד כאב...
אז אתה שוב עושה את הטעות, זאת שגורמת למצב להשתנות, להתהפך,
ושוב אני פגועה, נעלבת, כועסת, ושוב דורשת סליחה שלא מגיעה
לעולם, שוב מתרחקים... אני מחכה לסליחה הזאת, שלא באה...
עד שנראה שוב כאילו הבנת... כאילו סוף-סוף ירד לך האסימון...
וכמובן... איך לא... שוב אתה עושה את הטעות שמשנה את המצב...
אז זהו, כאן זה מפסיק! אני קוטעת את המעגל הכל-כך לא בריא
הזה...
קשר כל-כך לא הגיוני, כל-כך פוגע ולא מועיל...
בקשר טוב, קשר נכון, שני הצדדים נהנים רוב הזמן, שני הצדדים
מפיקים טוב אחד מהשני ומעצמם...
בקשר שלנו, שני הצדדים נפגעים וכועסים כל הזמן... אין טוב...
יש רע... והרבה רע...
אז פה זה מפסיק, אני לא נותנת לאהבה שלי אליך להמשיך לפגוע
בי!
זאת הפעם האחרונה שאנחנו מנהלים שיחה שבאמת אכפת לי מה התוצאה
שלה.
מעכשיו, השיחות הן שיחות חולין... אם הן יהיו בכלל...
אני לא מצפה לכלום, לא מחכה לכלום... וגם לא מקווה ששום דבר
יקרה... אני לא סומכת על החושים שלך ועל החכמה שלך יותר...
נפגעתי יותר מדי פעמים. יותר מדי אכזבות... וכולן בגללך...
החיים שלי נקטעים כל פעם מחדש בגללך. אני לא אתן לזה לקרות
יותר...
אני עדיין אוהבת אותך, אוהבת באמת... אני לא חושבת שהאהבה הזאת
תלך לאיזשהו מקום בתקופה הקרובה... בשנים הקרובות...
אז תדע... שתמיד אני אוהבת אותך...
תמיד יש לך מישהו לסמוך עליו ולבוא אליו כשקשה לך וכשאין לך אף
אחד...
אם תבכה, הכתף שלי מתפקדת מצוין...
אם תיפול, תמיד תוכל להישען עלי...
פשוט לא סומכת עליך יותר... לא מאמינה ששווה לי להמתין או
לקוות... לא מאמינה שהאהבה שלך תגיע אי פעם, כבר לא רוצה בזה
יותר...