מגיל 10 הוא התאמן, בלי להפסיק אף פעם.
כשהגיע לצבא, הוא הוריד פרופיל, רק בשביל שיוכל להמשיך להתאמן.
הוא שלף החוצה את הכתף שלו, יכולת שניתנה לו בזכות פציעה בקרב
בגיל 16 והרופא הצבאי מיד החליט לתת לו פרופיל 64 ולשלוח אותו
לשרת בקרייה.
אפילו בטירונות, בזבז את כל שעת הת"ש שלו על אימונים, בזמן
שחברים שלו צועקים לו "אהוד יא מסריח, תתקלח!" אבל לא היה אכפת
לו.
ועכשיו, עכשיו כשהוא נמצא במעמד המכובד הזה, אחרי 16 שנים של
אימונים בלי הפסקה, הלב שלו מתמלא גאווה.
שני האנשים בחליפה השחורה מלמלו משהו ביפנית אחד לשני, ואז אחד
מהם הגיש לו את את הבד שאיתו הוא אמור לכסות את העיניים.

אהוד הספיק לשבור 6 פעמים את האף, פעמיים את היד, ופעמיים את
האצבע, ושום דבר לא מנע ממנו להמשיך להתאמן.
אמנות הנינג'יטסו היא אמנות הלחימה הטובה ביותר בעולם ואהוד
ידע מהאימון הראשון שלו, שיום אחד הוא עוד יהיה מאסטר.
הוא התחיל כמו כולם בחגורה לבנה, ועם הזמן הוא התקדם- צהובה,
כתומה, ירוקה, כחולה, חומה.
בכל מבחן ביצע בדיוק את מה שהתבקש בלי לשאול שאלות, ותמיד חלם
על המבחן שלו לחגורה שחורה, זהו המבחן הקשה ביותר ועם זאת,
הקצר ביותר.
במבחן לחגורה שחורה, כך סיפר לאהוד המאסטר שלו, יושב לו הנבחן
על כיסא כשפניו מכוסים בבד, ומחכה ליפני עם חרב סמוראים שיערוף
לו את הראש. אם הצליח הנבחן לחמוק מהחרב למרות שאינו רואה, הרי
שמגיעה לו החגורה השחורה, ואם לא... לפחות הוא ניסה.
המאסטר של אהוד תמיד סיפר לו על איך שהוא חמק מהחרב וקיבל את
החגורה השחורה, ובמשך כל השנים הכין אותו ליום שבו אהוד בעצמו
יהיה צריך להסתכל למוות בעיניים.

אהוד רעד לו בכיסא כשאינו רואה דבר ושמע את היפנים מדברים אחד
עם השני.
באותו רגע הרגיש שנאה עזה כלפי כל הלחימה, כלפי הטפשות של בני
אדם שמסכנים את עצמם בשביל כבוד דבילי, כלפי חגורות מסריחות
מיפן שמחזיקות את הבגד הדבילי שלא התקדם יחד עם שאר האופנה,
למה אי אפשר להשתמש בחגורה רגילה עם אבזם?
הוא הרגיש גם שנאה כלפי היפנים המלוכסנים האלה ששיתפו פעולה עם
הנאצים ואוכלים סושי כאילו זה לחם.
הוא לא הבין למה לעזעזל הוא רועד לו עכשיו בכיסא ומסכן את
החיים שלו בשביל רצועת בד שחורה.
הוא רצה לקלל את הנינג'ה הטיפש עם החרב היקרה, אם רק היה יודע
לקלל ביפנית, הוא היה אומר ליפני הקטן שהוא סתם בן זונה ושאמא
שלו.... פתאום הוא שמע ויש של חרב מתקרבת לעורף שלו, הוא ניסה
להתכופף אבל לפני שהוריד את הראש עד למטה החרב פגעה לו בראש
והשמיעה צליל- "פומפ" מוזר שכזה. אהוד השלים את ההתכופפות
כשהחרב המשיכה את דרכה מעליו, ואז למאית שנייה חיכה שהדם יפרוץ
החוצה ויציף אותו, עד שהמוח שלו קלט את הצליל הפלסטיקי הזה
ששמע. הוא הסתכל על הלהב של החרב וראה שהוא רועד, החרב הייתה
מגומי.
לפני שהספיק לחשוב על העניין המזויף והמגעיל הזה, היפני בחליפה
השחורה קד אליו קידה והגיש לו את החגורה השחורה.
אהוד קד אליו קידה בחזרה והודה לו ב"אריגטו".
מאסטר אהוד חזר לארץ ואימן פה תלמידים רבים, להם במשך כל השנים
סיפר איך חמק מהחרב הסמוראית, ואיך בבוא היום כל אחד מהם יצטרך
להסתכל למוות בעיניים.


http://www.ninjutsu.co.il