רגעי התפקחות בתוך ים של אטימות,
תובנות נפלאות מתוך כעס ועצבות.
לפני השינה, או קצת אחרי שקמים,
נזכרים וחושבים על אירועים נשכחים.
שני צעדים אחורה, מבט  ישר תמיד
פרספקטיבה חדשה על כל מה שהטריד.

והדמעות נעצרות, קופאות על שמרן,
חיוך חמוץ מתוק תופס את מקומן.
תובנות אדירות, נפלאות ויפות,
הגיע הזמן, עתה  הן נפרדות.
ממשיכות בדרכן , עבודתן הושלמה,
עוד בחור עצוב, משימה חדשה.

והחיוך שלך נשאר, לפרצוף שלך נצמד,
לא מוכן לפנות את מקומו עבור אף אחד
אבל אתה יודע איך זה, מכיר את החישוב,
זאת רק שאלה של זמן עד שלים האטימות תשוב.