[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אריק שין
/
זיכרונות

(במקור, יצירה זו נכתבה כמכתב אהבה, לנערה עמה עבדתי במשך קרוב
לשנתיים.
היא הייתה ועודנה 1 האנשים היפים שהכרתי, כאדם, לא כאובייקט
מיני.
תרמה לכך בעיקר העובדה שהבחורה לסבית מוצהרת, החיה עם בת
זוגתה. ולכן לא היה ולא יכל להיות בינינו כל מתח מיני.
ולמרות זאת, היה לה קצת קשה לקבל שיש מישהו שאוהב אותה בלי
דרישות, בלי אינטרסים ובלי תוכניות נסתרות.
כי, מה לעשות, גם כלסבית - היא התרגלה להיות אובייקט מיני.
ולמרות שדרכינו פנו לכיוונים שונים, אזכור אותה,
את היופי אלוהי הזה
תמיד בליבי)


זיכרונות הם בלב.

הם מה שמבדיל בין תשוקה לאהבה.
אדם יכול לזכור ארוחה טובה שאכל, או בן זוג שעשה איתו אהבה,
אבל זיכרון זה, יהיה מפורט ככל שיהיה,  לעולם לא יהיה בעל
משמעות
כמו פגישה עם, או פרידה מ- אדם אהוב.

זיכרונות הם כמו פתיתי שלג,  כמו אבק של כוכבים.
את מנסה לתפוס אותם והם הופכים לחלומות.
ישנם גדולים ובהירים כמו קישוטים על עץ אשוח
וישנם חיוורים וחסרי ממשות כמו רוחות רפאים.

אני זוכר אותם:  את כולם, מאז שנוצרתי לראשונה, מאז תחילת
היקום.
ואילו את לא זוכרת אותם, את כולם. וחבל.
כי בחיי האדם אין דבר מלבר זיכרונות.
הם החומר ממנו בנויים החלומות, ממנו נוצרות האגדות.

רק אם את תצליחי לאסוף מסביבך מספיק מהם, תוכלי ליצור מהם דבר
מה,
כל דבר שתחפצי, וגם אז, אפילו אז, כל שתוכלי זה להתבונן בהם.
ואם תנסי לגעת בהם, תגלי שמגעם קר ומקפיא וכואב,
ואם תנסי לצקת לתוכם את חום חייך: הם ימסו וייזלו בין
אצבעותייך,
ייעלמו ואת תיוותרי לבד,
כפי שהיית תמיד.

אני אוהב אותך יעל.
ואהבתי אותך מהרגע הראשון שבו הצטלבו מבטינו.
כשראיתי מה את באמת.
אני רואה את הבגדים שלבשת אז, את מבטך המשועשע, את האור
בעינייך.
אני שומע את המילים שאמרת אז, את מה שהשבתי.

תמיד אוהב אותך,
בלי קשר למה שתעשי או תגידי,
גם אם יהיו אלה הדברים הכי מטופשים או הכי פוגעים בעולם
ועשית גם אמרת אלה גם אלה.

הדבר לא מפליא אותך
לא תאמרי לי שאינני מכיר אותך באמת?
לא תשאלי אותי מהו זה אותו אני אוהב?
אם היית אומרת, אם היית שואלת, הייתי עונה,
ואת היית מבינה.

לכל אחד יש מגרעות,
בעיניו,
בעיני אחרים.
ועין בוחנת תמיד תמצא אותן אצל כל אחד מאתנו.
אך בעיני, זה כלל לא חשוב.

יש משהו שונה בראיה שלי.
יש אנשים שמאמינים שאינני רואה את הדברים כפי שהם.
הם חושבים שאני רואה פחות, או פחות טוב מהם.
הם לא מבינים.
האמת היא שאני רואה יותר, הרבה יותר,
יותר ממה שהם רואים או יראו לעולם.
.
לא,  לא את גופך אני אוהב.
גם אינני חושק בו.
את מלאה מדי,  רחבה מדי,  בעלת עצמות גדולות מרי ויציבה מוצקה
מדי.
הקרסוליים שלך עבים מדי והחזה שלך קטן מדי.
את עייפה מדי,  בדיבור ובעשייה.
את לא מקפידה להסיר שיער מיותר מהפנים או הגוף.
את לא מקפידה לבוא כל יום בבגד אחר,  כמו כל בחורה רגילה.
את לא משתמשת בבושם,  ולעיתים גם לא בדיאודורנט,  רק בשמפו
לשיער.
כשאת עייפה מדי,  עין אחת שלך נהיית קצת עצלה.

לא, לא את גופך אבי אוהב.
גם אינני חושק בו.
הוא לא חשוב בעיני עד כדי כך.
הייתי אוהב אותך באותה המידה
גם אם היית
זקנה ומקומטת,
נכה ומוגבלת
או חולה במחלה נוראה ונוטה למות.
כי גופך איננו את.

לא,
לא את הסגנון שלך אני אוהב,
לא את הדיבור הכאילו - בוטח בעצמו,
לא את הפוזה הכאילו - קשוחה של הסיגריה, הקנויה, או המגולגלת,

לא את הדיבור המנוסה על הסמים וההרפתקאות המיניות שחווית.
לא. לא את הסגנון שלך אני אוהב,
גם הוא מזויף.
כי הסגנון שלך איננו את.

ישבם הרבה סוגי אנשים בעולם,
מהם טובים ומהם רעים ומהם כאלו שלא אכפת להם.
כאלה שעושה להם טוב כשטוב לאחרים וכאלו שעושים טוב רק לעצמם.

ועל פי משפט הרבים,
ידי, מהולות באפלה, פלדה ודם.
ולי חלק ניכר מזכויות היוצרים
על הרוע והסבל הקיימים בעולם.
אבל בשונה מאחרים אני רק רוע הכרחי,
שקיים בעולם רק כדי לעמוד מול רוע אחר, גדול יותר.

אני אוהב את אלו שמציבים את עצמם מול הרוע,
את אלו שתמיד נלחמים בשאיפה לטוב,
גם כשהם עצמם אינם טובים במיוחד,
אבל משתדלים לעמוד מולו כמו חומה העומדת כנגד סופה.
ואת אלו שאוהבים רק את עצמם אינני מחשיב כלל.
ואם אינני טועה, כזו גם את
וכזה אנסה להיות גם אני,
תמיד.

ועמוק מתחת לכל השכבות, הבגדים, הגוף ואפילו המסכות
של האישיות המזויפת שאת עוטה,
נמצאת האמת,
ואותה אני רואה מול עיני כשאני רואה אותך,
זוהרת חזק יותר מכל דבר אחר,
את הנשמה,
את האור הזה,
שאני רואה בעיניים שלך,
את החיוך, החיוך הממזרי,
שבתוך האישונים,
שמתעקל בזווית הפה,
את האור הלבן שמקיף אותך, שמציף אותך, שיוצא מליבך.

עבורי, אבק כוכבים זה
ממכר יותר מכל.
הפגיעות שלך,
שמתחת למעטה הדק של ההצגה,
חוסר הביטחון העצמי שמתחת לפוזה,
הם שגורמים לי לחייך.
אבל יותר מכל זהו החיוך הממזרי והנהדר שלך.
שמחת החיים שלך ואבק הכוכבים הזה,

עבורי,
אלו. תמיד יהיו יעל.
יעל האמיתית.
שמתחת לכל מה שלא חשוב באמת.
ועל הדברים האלה, יעל,
אל תוותרי לעולם מרצונך.
לעולם אל תסכימי שיילקחו ממך,
כי זו את באמת.

ואת זה אוהב תמיד.
כל עוד יש בי נשמה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כל מה שקשישות
במעונות-סעד
מחפשות זה
זיון!



פרובוקטור.


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/2/04 19:57
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אריק שין

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה