לאט , כמו מתוך חלום הוא התעורר.
"קום עצלן " היא לחשה.
בחדר החשוך עיניה נצצו כמו זוג יהלומים. הוא קם מהסס.
"בוא תראה מה הולך בחוץ" היא אמרה לו.
הם יצאו יד ביד מהבית הקטן בו ישנו והתיישבו על קצה צוק לא
רחוק משם, רגליהם מדשדשות בתהום.
לפניהם נפתח מכתש ענקי, קצהו השני מוסתר באופק.
בתחתיתו נפרש ירוק.
עצים מכל הסוגים עלו מתוך האדמה ומילאו את העמק משאירים
רק שני חריצים נראים לעין - הנהרות. כמו שני נחשים הם התפתלו
בכל העמק ובדיוק במרכז, איפה שנפגשו, נפתח אגם.
במרכז האגם הם יכלו לראות ניצב אי קטן עגול כמעט נוגע בשלמות
ומתוכו עץ אחד יוצא, ענפיו עולים ומתפתלים, מסתבכים אחד בשני
עד שנעלמים גבוה גבוה בשחקים.
כך הם ישבו מתבוננים, יד ביד, לשניהם אין מלים להביע את מה
שחשו ואז לאט, כמו מתוך חלום זרחה השמש.
"נקרא למקום הזה עדן" הוא אמר.