ביום חורף ישבתי מול חלון הנשקף מביתי והבטתי בשמים האפורים
והקודרים אשר מדי פעם הבריק בהם הברק והרעים הרעם שהרטיט את
לבי. גשם זלעפות המטיר על הרצפה והתחושה הכללית הייתה חורפית.
נשאתי את עיני השמיימה ושאלתי את עצמי הרי אלו גשמי ברכה אז
מדוע מרחפת בי תחושת העצבות?
לפתע משכו את עיני קבוצת צבעים שחצו את השמים.
הצבעים היו בוהקים ובעלי משמעות רבה ונוכחותם חצתה את השמיים
בחוזקה, באותו רגע הוצף לבי בשמחה ובצבע.
הרהרתי לעצמי צבעים כאלו חזקים שמצליחים לחתוך את השמים, לקרוץ
לכל עין ולחייך לכל לב, צבעים אלו חייבים להיות בעלי משמעות
ולא לשדר צבעוניות כלפי המביט בהם אלא לאפוף אותו בקסמם
ובשלוותם הנחרצת כפי שאפפו את השמיים.
החלטתי לצאת למסע אל תוך הקשת בענן ארזתי תיק קטן ובו אושרי
ועצבותי ושמתי פעמיי אל מסעי.
התחלתי לרוץ ולקפץ משמחה אך ההתלהבות שאחזה בי נבלמה, הקור העז
ששר בחוץ הקפיא את פניי וגופי, שבתי במנוסה לביתי ועטיתי על
גופי מעיל שיחממם אותי, יצאתי מחודש למסע אך גשם הזלעפות
שהמטירו השמיים הקודרים הרטיב אותי עד עצמותי, שלפתי מטריה
מתרמילי אך הרוח הקרה העיפה אותה, פיזמתי שיר שמח במטרה להפיג
את העצבות שהביא הקור ללבי אך ללא הצלחה, נשאתי עיני השמימה
בתחינה ופתאום הבנתי כי נעלמה לה הקשת בענן, חיפשתי שוב ושוב
והרגשתי כטובע הנאחז בקש, עיף ורטוב ומעל הכל מאוכזב חזרתי
לביתי.
הגשם הכביד על גופי שרעד מקור והתמלא בעצב כ"כ הייתי נחוש
להצליח במסע הזה להגיע אל הקשת בענן, להלך בתוכה, להתפעל
מצבעה, לחוש את חומה וריציתי להיות אפוף בקסמה ושלוותה.
נכנסתי למיטתי לאחר מקלחת חמה ושקעתי בהרהורים על החמצת המסע
חשבתי על דרכים להגיע אל הקשת בענן - במכונית, ברכבת, בחללית
או בלווין אולי כדור פורח או פיל מעופף אפילו מרבד קסמים יכול
לעזור, אבל אז שחיוך עלה על שפתי והחל לבצבץ בלבי הבנתי, הבנתי
שהדרך הכי טובה היא המחשבה.
המחשבות נשאו אותי לקשת בענן הפרטית שלי, הפלגתי לזכרונות
המענגים, חשבתי על ריחות ומאכלים טעימים, התרפקתי על על חוויות
עם חברים, נמסתי ברגעים של האהבה עם אהובתי המתוקה, חשבתי על
בני משפחתי שתמיד...
ואז הבנתי שזוהי בעצם הקשת בענן הפרטית שלי שמעכשיו תצא בכל
פעם שלבי יהיה מלא בעצב ומצב רוחי יהיה קודר, בכל פעם שהעצב
ירעיד כרעם את לבי והדמעות ישטפו את עיני - אז תצא לה הקשת
בענן ותציף את לבי אהבה שמחה וצבע ותאפוף אותי באושר פרטי,
פרטי ומיוחד רק שלי ושום דבר לא יקח את האושר הזה ממני.
כדאי לכם לנסות זה כיף אי אפשר לקנות, להשכיר או לגנוב אפשר
ליצור.
תיצרו לכם מה שאני והאנשים שאוהבים אותי יצרנו יחד.
אני מהמסע אל תוך הקשת בענן חוזר שמח ומלא כוחות וחוויות אני
יודע שזה לא המסע האחרון שלי לחיפוש האושר הפנימי והשלווה אך
אני גם יודע שאני לא לבד ומצויד היטב,
כי אין כמו הקשת בענן הפרטית שלנו.
היא יושבת אי שם בלב בדיוק במקום בו אנו רוצים שתופיע כשנזדקק
לה.