צועד דרך מכשול ועובר
נאחז בחיים, מטפס ועל המוות גובר

החיים קוראים לך "אנחנו לא הנצח"
אנחנו בשבילך עד הרצח...
וריח דם באויר - חניתו של השטן תקועה באדמה
רבים נופלים - קיבלו את השם חלל - וזכרם נבלע
נבלע בשורדי החיים...

והחיים כבר לא בנאלים הם מטרה
אתה חי בשיגרה פגומה - תתגבר תתחספס - נפש של ברזל
יד אדישה מלטפת ילד נאיבי - אז כבר לא נשאר מי שיבין
ואני זועק מתוך ריקנות - היכן המהות?

אתם לוגם - זה אלכוהול זה לא מרווה
אבל אולי טיפה את הכאב זה מרפא
התנתקת, בעצם נכנעת לשניה לחיים
חפשת סיפוק - אבל לא היה - והכאב נשך באפתיות חזקה
ונכנע...

מה רצית? נחמה? ממי?
איך אתה לא מבין, זה כולנו באי שפיות זמנית
ומה שזמני כבר מזמן הפך קבוע, וכולנו באי ודעות
זה ברור, זה ידוע שריחו של המוות חזק מהשרדותו של החיים...

אלוהים זעקה מהדהדת בין כתלי קירות ברעש, רעשו של המוות
ודועכת נעלמת
בריח מוות ובכאב, כאב של ברזל...