משב רוח אוורירי
קיבל את פני
ואת עמדת מולי
ומבטך עלי
את רעש המועדון
כמעט ולא שמעתי
ובין כל ההמון
לכיוונך ניגשתי
אחרי ריקוד נועז
וכמה משקאות
רשמת לי על היד
את הספרות הנחוצות
נפרדנו לשלום
הבטחתי "אתקשר"
למחרת היום
רציתי לדבר
חייגתי די לאט
ענה לי קול גברי
שאלתי איפה את
הקול ענה "איתי"
דרשתי עוד פרטים
אבל הוא בשלו
"אין פנאי לבחורים"
הסביר שאת אשתו
"הנישואין פתוחים?"
ניסיתי מזלי
"המחזרים מתים"
השיב לי כגמולי
"רק עוד דבר אחד
מוכרח אני לשאול
האם ספרה לך
מה שעשתה אתמול?"
"אמרה שהיא יצאה
כמו כמעט כל יום
להדביק כמה גברים
בנגיף האיום."
"האם על איידס רמזת?"
שאלתי בחשש
"אל תדאג בחורציק"
השיב לי הברנש
"נגיף אחר לגמרי
הרבה פחות חמור
על אכזבה דיברתי
אכזבתו של בחור".
"הקשב לי טוב" אמרתי
"חדשות לי בשבילך
אתמול לאור ירח
זיינתי את אשתך
תקעתי לה חזק
דפקתי בה היטב
היא הייתה החזירה
ואני הזאב
מה דעתך על כך?"
שאלתי בתיעוב
הבחור מייד ענה
"אתה שקרן עלוב!"
"שקרן או לא שקרן
אשתך לטעמי
אמור לה בבקשה
שניפגש ביום שני
יש מועדון חדש
קוראים לו הפיסוק"
הבחור החל דומע
וקרב גם הניתוק
"האם אמת בפיך?"
אמר מלא בושה.
"אמת לאמיתה" שיקרתי
במצח נחושה.
"אם כך עונשה יגיע"
אמר והתכוון.
"תראה לה לשרמוטה"
הוספתי קצת שמן.
"צריך ללכת גבר,
ספר לי מה היה"
"עוד נדבר אחר כך"
ניתקתי בשמחה.
לסיכום אציין שבערמומיות נדירה
מנתקף לתוקף שיניתי עמדה
ובכל זאת בסוף נותרה הרגשה
מעט מאכזבת. נותרה אכזבה.