ופניהם תוקפות אותי
ברגעים שלא אצפה
בעיקר בלילה
בעיקר בחלומות
בעיקר בערומי המלא

ובליבי המושכל אדע
כי לא נותרו הם כשהיו
אולי נזרע בהם קמט פה קמט שם
אולי פרצופם כבר לא אותו דבר
ושערם אולי גם הוא שינה צבעו מאז אותו עבר.

ושוב חולפות בי מחשבות
עוד אנרגיות מבוזבזות
האם בזיכרונם מונחת גם אני?
וזה אבסורד ישן
גילית שלא כבר ממזמן
אך המחשבות פוקדות אותי.

ושכלי המושכל אומר לי שנים
כי אם אין הצורה ואין הזיכרון
איאך יתקיימו הדברים
ואולי לא לדבר בהם, זה הנכון
כי ודאי נוכח חוסר מזל
הם משקע של עולם שיגעון.