זהו, עוד סיפור נגמר, עוד קשר הלך לו - הוא חתך אותו.
"נפגש בשעה שש וחצי, במקום הקבוע, אני צריך לדבר איתך."
"לא מתאים לי היום, אפשר לדחות את זה למחר? יש לי מבחן חשוב."
לא ידעתי שלמבחן הזה אני כבר לא אצליח ללמוד ונפגשנו.
"בואי נשב רגע..."
התיישבנו באי תנועה, על כמה מדרגות מתחת לאנדרטת זיכרון.
"תקשיבי, אני לא יודע איך לומר לך את זה, אז אני פשוט אגיד.
אני חושב שצריך... לא אני לא חושב, אני דיי בטוח שצריך
להיפרד.
את מבינה? אני לא יכול להיות בקשר. אני צריך להיות לבד, בקטע
של סטוצים."
כל כך רציתי לקום וללכת. למה נכנסת לקשר כשאתה יודע שאתה בן
אדם של סטוצים?! אז מה, ניסית להיות בקשר?
מה אני?! שפן ניסויים שלך?!
"באמת היה לי כיף איתך, באמת נהנתי, את מדהימה."
אני מדהימה? אז למה אתה מסיים את זה? בטח מדהימה. אם הייתי
מדהימה, אולי הייתי זאת שמשנה את הגישה שלך, איש סטוצים יקר.
אולי אני הייתי זאת שגורמת לך לא לדפוק את עצמך.
ומה עכשיו? עכשיו נשארתי רק עם המחשבה שאתה הולך לזיין כל דבר
שזז.
אתה נראה טוב. אתה יודע מה הבעיה? שאתה מודע לזה. אתה יודע שאם
אתה רואה מישהי, היא תהיה שלך. בדיוק כמו שהיה איתי, כשראית
אותי פעם ראשונה.
לך, תחפש לך סטוצים. רק אתה דופק את עצמך. אתה לא תוכל
להיכנס לקשר ככה. נוח לך? יופי. שיהיה לך בהצלחה.
יושבת עם סיגריה, לא אמרתי כלום.
"תגידי משהו..."
לא, אני לא רוצה לומר. היה לי כל כך הרבה לומר שפשוט שתקתי,
כמו הרוח הקרה שליטפה לי את הפנים.
רק רציתי לשאול למה התחלת עם זה? הרי יכולת להגיד לי בהתחלה
שאני סטוץ נכון? שלושה חודשים ולא יכולת לומר לי שאני סטוץ,
במקום שאתה רוצה איתי קשר?
אני לא מתחרטת על מה שהיה, בכל זאת נהנתי ובכל זאת עשית לי
טוב, אפילו עזרת לי לשכוח.
"נשאר ידידים נכון?"
"לא, בינתיים לא"
"לא?"
"זה לא קל."
"אני יודע... אני יודע שלא".
אמרתי לך שלא, לא אחזור על אותן טעויות של העבר, לא נשארת בקשר
עם החבר עד שהעניינים לא מתקררים. אולי אני כבר אתחיל לקרוא לך
אקס? זה מוזר לי. התרגלתי כבר להגיד "חבר שלי" ומה עכשיו?
עכשיו אתה "האקס שלי".
אז, אקס יקר, שלום.
עוד נתראה יום אחד, אני יודעת.