ספורינו יתחיל ביום קיץ בהיר,
בו הלכה נערתנו לטייל לה בעיר.
לבשה בגד נוח - שמלה עם מחשוף,
וצעדה לה בנחת לעבר החוף.

פיזזה על עקב גבוה וחשבה,
אולי היום תזדמן בדרכה אהבה?
סקרה בחטף כל חלון ראווה,
תוך פזילה לצדדים, לחפש את מאהבה.

הגברבר הראשון שראה אחוריים,
החליט ששווה להשקיע גם במראה עיניים,
ולכן עצר הוא לסקור החלון,
שמא יזכה הוא לקצת "שיגעון".

הסתכל היטב לעבר המחשוף,
הבין היטב שבכלל אין לו סוף,
החל משמיע שפע של קולות,
שעד מהרה הפכו -- ליללות.

הנערה שראתה את אותו הגברבר,
לא התרשמה ממנו כלל ועיקר.
ראתה את עיניו ולאן לטושות,
ומייד החליטה להשאירן נטושות.

כך המשיכה נערתנו לטופף בצעדיה,
שהיא מחפשת בחורים שיחזרו אחריה.
והנה פגשו עיניה ב"יאפי" חתיך,
שחשב את ליבה להמיס ולהתיך.

נתנה בו נערתנו מבט חושב,
הרהרה, האם זה מה שלבי אוהב?
האם שווה להשקיע בו זמן?
האם כיסו מלא במזומן?

אך עוד בטרם החליטה להיענות בחיוב,
כבר משכה אחרת את ליבו האהוב,
וביחד עמו פסעה אל האופק,
ונערתנו נותרה לבדה, כשפועם לו הדופק.

המשיכה נערה וחשבה אולי הפעם,
יבוא האדם שיכניס קצת טעם,
עמו אוכל לצעוד לעבר האושר,
ואולי גם קצת לשפר את הכושר?

התבוננה שמאלה, התבוננה גם ימינה,
בשלב זה כבר החכימה והבינה,
כי אם כך תמשיך לחפש ולהתאמץ
סופו של דבר שפשוט תתפוצץ!!!

לכן החליטה לתת הזדמנות למזל,
ואם לא יגיע היום, אז פשוט זה חבל.
אבל יש עוד ימים ויש עוד גברים,
יש עוד הרים ויש עוד ערים.

כשהיא יודעת שרחוק עוד הזמן,
החליטה לבזבז מעט מזומן.
ואם לא עולה בידה להשיג מחזר,
לפחות על זוג נעליים תתפשר.

נכנסה לחנות עם החלטה נחושה,
"אני את עצמי מפנקת ללא בושה,
ביו אם יבוא האחד ובין אם לאו,
אני את עצמי תמיד אוהב!!!"

כמובן שלסיפורנו יש סוף טוב,
כי נערתנו יצאה לה שוב אל הרחוב,
ושם מעבר לאופק ראתה את האחד,
שהיה בעיניה כל כך מיוחד.

נפגשו מבטים, הוחלפו חיוכים,
ומאז, ביחד בשבילים הם הולכים.
בחורף בחום יחדיו מבלים,
ולעיתים, גם קצת לצדדים פוזלים.

מוסר השכל  ידידים יקרים,
אותו כדאי לזכור גם מחוץ לשירים,
לכל סיר -- תמיד יש מכסה,
אך לפעמים... גם סירים אחרים הוא מכסה.