"הצילו! הצילו! נתקעתי בתוך מעלית, שמישהו יעזור לי בבקשה!"

אני צורחת, אבל אף אחד לא בא לחלץ אותי. אני מפחדת. המעלית לא
מפסיקה לעלות. פעם זה לא הפריע לי, דווקא נראה לי מגניב, אבל
זה היה כשהמעלית הייתה בקומות נמוכות. אני זוכרת גם שרציתי
לעלות לקומות גבוהות, אבל עכשיו פתאום התחיל לי פחד גבהים ואני
מפחדת לעלות עוד.
אני כל כך מתגעגעת לקומות שביקרתי בהן כבר ואני רוצה לשוב
אליהן, אבל אי אפשר לרדת.
לא איכפת לי אפילו להישאר בקומה הזאת, אבל אם אני אצא מהמעלית,
אני אמות.

שמעתי כבר על הרבה אנשים שנשארו קומה. חלק מרצון כי היה להם
חרא במעלית, אבל היו כאלה שגם לא מרצון, אלא כי הכריחו אותם,
כפו עליהם. חלק לא שמו לב ונשארו בטעות. יש כל מיני מקרים, אבל
סופם של כל המקרים הוא מוות.


"הצילו! הצילו."

אני שוב צורחת, אולי מישהו ישמע ויעזור לי, אבל אף אחד לא בא.
אני מתחילה לפחד. אני חושבת שהגעתי לגבול. בקומה הקודמת הגובה
עדיין לא הפחיד אותי, אבל עכשיו מתחילות לי סחרחורות בגלל
הגובה. אני מרגישה גבוהה מדי ואני לא רוצה לגבוה עוד. אני גם
יודעת שמתישהו המעלית תתקע ואני אמות. אי אפשר להישאר במעלית
לנצח.

"תוציאו אותי מפה! הצילו!"

אולי עכשיו מישהו ישמע.

אני לא רציתי להיכנס בכלל למעלית, אף אחד לא שאל אותי. נכון,
בהתחלה עדיין לא הבנתי מה זה, אבל הייתי קטנה. עכשיו אני כבר
גדולה וכבר ביקרתי בהרבה קומות.
נכון, לא רע לי בתוך המעלית, אבל רע לי שהמעלית רק עולה, עולה
ולא יורדת. היא גם עולה מהר מדי ואני בקושי מספיקה להפעל מהנוף
שבקומות.


עכשיו אני בקומה 18 וזה מתחיל להיות מפחיד. עוד כמה חודשים אני
מסיימת י"ב ואני מפחדת! אף פעם לא הייתי מחוץ למסגרת ואני לא
יודעת מה יהיה איתי. אני רק יודעת שאני רוצה שמישהו יעצור את
המעלית כי אני לא רוצה לגדול יותר.