אני מביט פנימה, עמוק עמוק אל תוך הלב
מה זה שם, כל כך קטן, בוהק ומהבהב
ניצוץ של אור ניצב איתן בים של עלטה
הזמן הטוב שהיה לי ולך שם אותו נטע
חלפו ימים ואת נפשי פתחתי לך כספר
ואז, אבוי, וזמן זה מת - נשרף באש לאפר
שואל אני בורא עולם מדוע כך קרה?
כי לי היית כה מתוקה ואין בכך כל רע
גלים עזים של כפור מיחסך כלפיי הכו
את הניצוץ הקט שבלבי להרוג רצו
סופות איומות של עצב, ריחוק וספקות
תקפו ללא רחם ולי כבר לא נותרו דמעות
למרות הכל אני עוד חש בו, חי וקיים
רוקד, מרצד בטירוף, אך הוא עדיין שם
הדלק שמעניק לו חיים, הלא הוא אהבה
שומר עליו, על הניצוץ, ניצוץ של תקווה
המשיכי בדרכך, וכה חבל בסוף ידעך
וחלומות כל כך יפים ימותו לי ולך
אך אם עינייך תפתחי ורק תושיטי לי יד
אעשה הכל למענך והניצוץ יזרח לעד.