"מעין תחת עין העולם הפך עיוור" - את המשפט הזה קראתי בדרך
מכפר סבא לאשדוד, כשעמית הסיע אותי הביתה.
בהתחלה, ממבט ראשון, חשבתי שזה משפט די מטומטם, אבל כשבחנתי
אותו בפעם השנייה ממש הסכמתי איתו. אחרי הכל אנשים בעולם בכלל
ובארץ בפרט כבר התחילו לעשות "דווקא" לאחרים כי הם "התחילו"
וזה לא משנה במה או באיזה נושא בדיוק. זה יכול להתחיל מלהתחמק
מלעשות טובה למישהו ולהגיע לנושאים רציניים יותר, כמו נושא
האלימות על כל גווניו. ככל שחשבתי עליו יותר, כך מצאתי את עצמי
מקשר אותו ליותר ויותר דוגמאות ואפילו אליי.
השבוע העברתי בבסיס חלק מפאנל ערכים ושם חלק מהאנשים הגיעו
למסקנה שהעולם מושתת על סוציומטיות ואגואיסטיות: אני לא אעשה
טובה למישהו אם אני לא חייב לו משהו, או שזה יקשה עליי טיפה.
דוגמא שהביאו לי היא, שאם למשל יש למישהו תורנות מסוימת בבסיס
ובגלל דברים מסוימים הוא לא יכול לעשותה, אז אם זה לא חבר טוב
שלי שמבקש שאני אחליף אותו, אז אני לא אשקול את זה אפילו. למה?
כי אותו אדם לא היה שוקל זאת. אם זה חבר אני אשקול - לא ישר
אחליף!
אני הייתי די מופתע מהתשובה הזו, כי לא תיארתי לעצמי שרוב
האנשים חושבים על פי חשיבה אינטרסנטית. אני מאמין שחלק גדול
מבעיות שיש ביננו היו יכולות להיפתר אם רק היינו משנים את דרך
חשיבתנו. אז אחרי שני אירועים אלו הגעתי למסקנה שכן, למרות
שאני לא חושב בצורה הזו של עין תחת עין במידה מוקצנת כמו רוב
האנשים, אני אנסה לשים לב לדברים מסוימים שאני עושה כדי לצמצם
את התופעה עוד יותר אם אוכל.
שלא נתבלבל לרגע, אני לא שה תמים. גם אני חושב לפעמים על פי
הדרך הזו, אבל אני חושב שכמוני ישנם עוד רבים שמנסים למנוע את
זה ולפעמים זה כל כך קשה, שיצא לי לחשוב למה להתאמץ ולא לזרום
עם כולם, להיות ראש קטן.
בדיוק בגל זה החלטתי לכתוב את הקטע הזה בשבילי, כדי שכל פעם
שאני אחשוב שאני נשבר, או שימאס לי - אני אוכל לזכור למה אני
לא הולך עם הזרם בתחום הספציפי הזה.