מיום הולדתה, ישראל סובלת
שוחה בים של דמעות, נראת מבולבלת
לא יודעת מה לעשות, מתנדנדת
מרגישה מנוצלת.

חונקים ישראל מבחוץ ומפנים,
נוצרים, מוסלמים ואף יהודים:
אתיופים, מרוקאים, דוסים, רוסים.
ארצינו שקועה במלחמת אחים.

אך לישראל יש עוד בעייה
(ולצערי, יותר חמורה):
עם שלם יושב על ראשה
וכמו פרזיט הוא שותה את דמה,
אלה פלישתים שדורשים אדמה.

ומנהיגם, כששומע את קולם של פיצוצים,
נשאר אדיש למספר הניצלים
חשובה לו הכמות של יהודים הרוגים.
הוא מדליק עוד סיגריה ומתכנן עוד פיגועים...

עם - הנבחר זועק לאלוהים
איך הוא לא עונה
ולא האומה ולא אלילים.
בעד השלום, יהודים מיואשים
כבר מוכנים לתת אדמות לערבים.

יהודים הנ"ל, ואלה שאומרים שלהם לא אכפת
הופכים את ארצינו לאותה סיגריה שבפה של ערפאת...