כל הזין זה צרוף מילים מאד בסיסי בצבא. בכלל זין בצבא זה פריט
עקרוני - פריט שבלעדיו אין צבא. לכן לפני הרובה, התותח, הטנק
או המטוס - עומד הזין. כשאומרים הצבא על הזין, אין אמת מדויקת
מזו. אין זין - אין צבא. ואם חושבים על זה, זה אינו נתפס, כיצד
פריט אלסטי, קטנטן במימדיו, נחבא אל הכלים - הוא התשתית,
הבסיס, העקרון, האני מאמין של כל קונגלומרט האש, המתכת
והפקודות, שנקרא צבא.
עשרות מליוני טון מתכת מתגלגלות על זחלים, מתרוממות למרומים,
נורות למרחקים בזכות פריט מטפטף, מדולדל ומנומנם בדרך כלל. מן
צינור גן מקוצץ - טפטפת קטנה ופתטית.
אך קחו למפקד את הזין והוא יהפוך למפקדת, קחו לחייל את הזין
והוא יהפוך לחיילת, קחו לצבא את הזין והוא יהפוך... לא, לפני
המהפיכה הזו הזין יהפוך את הצבא לשדה קרב עקוב מדם, כך ששלטונו
ישרוד לעד.
ואם משפט זה מרמז על יסוד הזין בצבא, אז כן אני מאמין ש"כל
הזין" הוא היסוד הצבאי המכונן. זין מתחבר לזין ליצירת הזין
הקולקטיבי.
הצבא הוא הזין בטהרתו, אני אומר את זה בכל תחילתה של תקופת
שרות, ובטח שבסופה, אך אני בטוח בזאת גם במבט מהצד.
מה רואים יותר בצבא? זין או כלי לחימה. לא ניתן לדעת. הכל
מתחבר להכל, כלי נמס לתוך כלי, מהות מתאחדת עם חומר ליצירת
יסוד הזין הטהור. ברגע שאעבור בשער הבסיס, אני אכנס לתוך הזין,
אני אנוע בתוכו, אנשום אותו, אחשוב אותו, אהיה הוא והוא יהיה
בתוכי. זה מסביר לדעתי, את אופן ההליכה הקפוץ של קצינים
ותיקים. יותר מדי שנים הזין תקוע להם מאחור, והם תקועים בתוך
הזין.

זו גם הסיבה שגברים בעצם אוהבים ללכת למילואים. להרבה גברים
חסר זין בחיים. איפה באזרחות יכול הגבר הממוצע לחוש זין. את
שלו? חבל על הזמן, זה לא מענין. איפה יכול הגבר לחוש ביומיום
זין גדול, חזק, ענק, לנוע בצילו של הזין בטהרתו - איפה?
באיצטדיון הכדורגל? כנראה. בתוך יציע דחוס ומטונף של ביתר
ירושלים? ללא ספק. אך בשביל זה הוא צריך לשלם וגם התענוג הזה
הוא לא יותר מפעם בשבוע.
איפה יש זין גדול, ענק, שאתה זה הוא והוא זה אתה? כל הזין -
שלי, כל הזין כאני - זה יש רק בצבא. בתוך הזין הגדול הזה,
הזקור, האיתן - הגבר משתחרר להיות זין. הגבר הופך להיות זין,
זין אחד גדול בתוך כל הזין. הוא הופך לזין ואין לו על מה ובפני
מי להתנצל. אין שום גורם מצמצם שמכניס את הזין עמוק לתוך
התחתונים ומורה לו לצאת מהמחבואים בזמנים קצובים המורשים לכך.
בתוך הזין הגדול של הצבא, אין מי שיכווץ את הזין ויהפוך אותו
לאבר מטפטף ומדולדל, שלא מסוגל להיות רגיש, אוהב, מתחשב, דואג,
מבין וכל שאר המלל והבליל, שזין לא יכול ויותר מכך לא רוצה
להבין.
בתוך הזין יש רק זין, וכשהגבר הוא זין אז הכל על הזין. רובה
הסער, קנה התותח, פגז הח"ש, מקלע המאג, מכנסי הדגמ"ח, נעלי
העור המיוזעות, הנשמה המדוכאת, המטוס המתרומם - הכל על הזין,
הוא מרכז העולם והוא זה הכל. הוא זה הטיל המדויק, הוא זה הגרפס
בסוף הארוחה והנאד במהלכה, הוא זה הגרביים המסריחות, שלא ירדו
מהרגליים שלושה ימים ולילות, הוא זה בית השחי המיוזע, הוא זה
הפנטזיה לאנוס כל בחורה והוא זה הכמיהה להתמזג עם כל כלי הזין
שסביבו, עם כל המחלקה, עם כל הפלוגה, עם כל הגדוד, עם כל הצבא.
לצלול למערבולת של שמן רובים, מתכת וזיעה - כשהשיר המהדהד
באזניו הוא: אתה הגדול מכולם. אתה הזין הגדול מכולם. אתה כל
הזין, אתה רק זין - מלווה אותו לעמדת השמירה.

חייל מיועד למות - זו מוסכמה חברתית מקובלת, אבל צבא מיועד רק
לגדול, כי אם הצבא יקטן אז כל הזין יקטן איתו ואז מה הטעם
למות? בשביל זין קטן לא מתים - בשביל זה מתחתנים. בשביל זין
קטן לא מעלים קרבן לאומה - בשביל זה יוצאים יום יום לעבודה.
חייל יודע שהוא הולך למות ורוצה למות, כשהאופק נפרס לפניו,
שאינסוף אפשרויות החיים נראות זמינות לו, והוא ממעוף הציפור
בחיוך נעורים יפהפה (ומטופש) יודע שהעולם שלו עכשיו. חייל יודע
שהוא הולך למות ורוצה למות, כשהנצח, כיהלום יקר, מנצנץ רחוק
רחוק בקצה הזין.
קח לצבא את גודלו, או לחלופין את חשיבותו, קח לצבא את  הזין
הגדול, צמצם אותו לזין קטן, ואף חייל לא ירצה יותר למות, לא
בעד ארצו ולא בעד חברתו ולא בעד שום דבר. צבא של זין קטן זה
צבא ללא מוות, ללא התשוקה הבריאה של כל חייל למות, כשהיהלום
מנצנץ לו בפיו. מה יגידו על קברו? הוא מת במסגרת היותו חלק
מצבא קטן? עדיף לחיות עם זין קטן מלמות בעבור צבא קטן.

כל הזין זה אומר כל הזין. זה אומר כל הצבא, כל האומה, כל כדור
הארץ, כל העולם, כל היקום. לא מתים בשביל מדינה מתים בשביל
היקום. מתים בשביל להיות כל הזין, מתים בשביל הנצח שיש בזין
הקולקטיבי של כל הגברים, ולכן הוא צריך להיות גדול, ולכן לא
היה ולא יהיה צבא קטן - כי אז יקיץ סופו של הגבר שאין לו מעט
מהאשה.

מוקדש לכל העניים, המוכים, חסרי הבית והרעבים שישארו כאלה
בגלל שכל הזין בחברה הישראלית חשוב יותר מהם...