מוקדש לידיד טוב שלי שעזר לי להבין שצריך להמשיך להאמין שכל
בני האדם יהיו יום אחד קצת יותר אנושיים.

כשמשהו נורא קורה,
פתאום מבינים:
לא כולם בני אדם אנושיים.
אולי הם נראים נחמדים וחמודים
אלא, זה ברגעים הכי נוראים,
שמבינים.

כששומעים שיש מיליון הרוגים
ושהאנשים עדיין צוחקים,
קצת קשה לי להבין.

הם לא הכירו אותם...
גם אני לא.
הם היו מעם אחר שהרוב שונא אותם.
אבל עדיין, קשה לי להבין.

הם היו בסך הכל בני אדם,
כמו כולנו, כמו כולכם.
אך יש כאלה שלא מבינם את זה.

בהתחלה חשבתי שגם אתה ככה:
מזלזל באנשים שאולי לא אוהבים אותך.
אז ניסיתי לעזור לך,
להבין.
שכולנו בני אדם שווים.