בין שמיים לארץ תלויה
על חוט דק מאוד,
המספריים בידיי-
מוכנות לחתוך.
הלהב מבריק
באור הבוקר המוכר
שחוזר על עצמו שוב ושוב.
הנפתי הלהב,
נגע הוא בחוט,
והמצב נגע לליבי-
שאני כאן תלויה
ובידי תמיד היה
הפתרון לכבלי.
אך לא ראיתי שהמספריים בידי
למרות שהלהב בבשרי חתך.
כאשר גיליתי שחיי בידיי-
נבהלתי,
לא ידעתי מה לעשות.
עכשיו אני עצמאית,
צריכה לדאוג לעצמי,
לחתוך לעצמי את החוט.
נפלתי לארץ,
חנוקה,
חסרת- חיים,
גופי דומם,
חוט דק לצוארי,
מספריים בידיי,
חתך עמוק בורידיי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.