גברים הם זאבים. הם מסתובבים בחוץ, בעיקר בלילות ומשחרים לטרף.
והעיניים שלהם מטיילות מסביב, מחפשות אחר טרף ראוי. ומהרגע
שהעיניים שלהם האדומות, הרעבות קלטו אותך - אבוד לך. את הטרף
שלהם, אם תרצי ואם לא וסביר להניח שלא.
גברים הם זאבים. עם הפרווה הזאת שלהם, שמכסה אותם. והגבות
האלה, המחוברות, העבותות, שמונחות להן מעל העיניים שלהם
המפחידות. הם מתחבאים בתחפושת של כלב רחוב או אפילו של כלב
יערות ועושים הכל כדי להתיידד איתך. הם נובחים אלייך כדי
שתתקרבי ולפעמים אפילו מלקקים אותך או נותנים לך ללטף אותם.
אבל אם נפלת בפח והתקרבת יותר מדי, את יכולה להיות בטוחה שמהר
מאוד הם יפשטו את תחפושת הכלב ויחזרו להיות זאבים ויטרפו אותך
עד העצמות, עד הנשמה, עד שלא ישאר ממך כלום. הם יטרפו אותך
בתאווה כזו, בלי לחשוב אפילו רגע. וכשיסיימו, ישאירו את
השאריות שלך מפוזרות על האדמה ולא יביטו בהן אף מבט אחד נוסף.
הם ייללו אל השמיים החשוכים, ילקקו את השפתיים ויסתובבו לאחור
לחפש להם טרף נוסף, שיעזור להם להמשיך לשרוד.
ואת, או בעצם השאריות שלך, ישארו מיותמות. והנשמה שלך תרחף לה
אי שם, בודדה ועזובה וטרופה ותצחק לאידך על איך שלא השכלת
להבין שה"כלב" הזה, התמים והחביב, הוא בעצם זאב טורף. כי הנשמה
שלך, שכבר התגלגלה כל כך הרבה מטרף אחד לאחר, היא כבר יודעת
וזה לא הניסיון הראשון שלה עם זאבים שכאלה. והיא תאמר לעצמה,
שבגוף הבא שהיא תהיה בו, זה לא יקרה. היא כבר תדאג ש"ההיא" תדע
מראש להיזהר מגברים. כי גברים הם סתם זאבים מלוכלכים. עם
הפרווה הזאת שלהם המבריקה והעיניים האדומות שמעליהן הגבות האלה
המחוברות, העבותות והמלוכלכות להחריד.