מנגינת פסנתר עצובה נשמעת מהחדר השני
אמא מנגנת
ועצוב לי פתאום
ודמעות בעיניים
סתם רגשנית שכמותי
אמא מנגנת מנגינה עצובה
מנגנת על מיתר נשמה דק כל כך
ואפשר לשמוע את היאוש שלה דרך המוסיקה
את העצבות הבלתי נגמרת
למה לא יכול להיות לנו אף פעם טוב?
היא כועסת עליי
שוב
ואני כועסת עליה
בגלל שטות
והבית כל כך קטן...
אי אפשר להתחמק מהמוסיקה העצובה הזאת
גם אם אני אשים את האוזניות
ואשמע רדיוהד חזק חזק
עדיין אי אפשר להתחמק
זה כבר לא הריב
את הריב סיימנו מזמן
כבר אין כעס
נותרה רק עצבות
עצבות
ותחושת ריקנות עצומה.