"אני יושבת פה, כותבת וחושבת על המשחק המלוכלך שלך. מה הקטע
שלך? לא אתה זה שדחית אותי? או שיותר נכון לומר התעלמת?" כתבה
אולגה ביומן ודמעות החלו לזלוג מעינייה הירוקות שכבר כל כך
הרבה זמן נראו עצובות. כולם פשוט חיכו עד שעיניים יתפוצצו וכל
הדמעות שהן אוספות במשך כל הזמן הזה פשוט יזלגו החוצה.
כך היא ישבה מול היומן בלי חיוך, כרגיל. אף אחד לא ראה אותה
מחייכת חיוך כן ואמיתי כבר המון זמן. כשהיא הייתה מאוהבת ברז,
תמיד היה על פנייה מן חיוך מעופף ושמח כזה, אבל מאז שהיא הודתה
בפניו על אהבתה אף אחד לא ראה אותה לא מעופפת ולא מחייכת.

עכשיו אולגה שוב בכיתה של רז. וזה פשוט שובר לה את הלב כל פעם
מחדש. היא יושבת כל היום לבד, בלי חברות, אך עם דפים, עליהם
היא כותבת את המחשבות שלה.
הוא מצדו מסתובב עם מיליוני החברים שלו ומנשק בנות (אמנם
בלחיים, אבל מנשק) והיא בצד יושבת בשקט-בשקט, מציצה עליו
וחושבת לעצמה למה זאת לא אני, למה אני לא זאת שהוא מנשק כל
הפסקה מחדש בלחי? למה אמרתי לו מה אני מרגישה, הרי זה הרס הכל.
בגלל זה אני כל כך לבד!

אולגה היא לא ילדה מכוערת, אבל גם לא מלכת השכבה. היא חמודה,
אחראית וחברותית. פעם היא הייתה חייכנית, מצחיקה, אבל כבר לא.
עכשיו אפשר לתאר אותה יותר כנערה קצת דכאונית עם חיוך מזויף,
אבל למרות שהוא מזוייף הוא כל כך יפה!
רז הוא נער גבוה ושרירי. לא מהמקובלים מבחינה חברתית. הוא
מקובל רק בגלל החכמה שלו. פעם הוא היה חמוד, נחמד וחתיך
(עיניים כחולות ושיער בלונדיני), אבל הוא כבר לא כזה. הוא
מתעלם מאנשים (אולגה, למשל). האגו שלו כיער אותו בפני כולם.
אבל עדיין העיינים שלו כל כך יפות ועמוקות, שזה הדבר הכי יפה
בעולם!

בבית הספר הם רואים אחת את השני, אבל עוברים אחד ליד השניה בלי
להוציא מילה. היא מציצה בו מדי פעם רק מסקרנות, לראות מה הוא
עושה, את מי הוא מנשק הפעם . זה דיי תמים, היא ,זו שאהבה אותו,
עדיין מתעניינת בו, מסיבה לא ידועה. אבל השאלה היא למה הוא
מביט בה.

"יומני היקר, אני יושבת פה בסוף כיתה, לבד כרגיל, ורז נכנס.
הוא בשיא ההתלהבות בא ונישק את רונית ונטלי ואני פה יושבת
ומציצה עליו. הוא עומד עכשיו עם הצד אליי. אני חייבת להציץ
ולנסוץ להבין מה הוא אומר. אני אפילו לא מבינה למה אני חייבת
לעשות את זה.
וואי! מה הרגע קרה פה? מסיבה שאותה איני יודעת ושאני לא בטוחה
שאני רוצה לדעת הוא הסתכל עליי ואני השפלתי מבטי. אבל בשבילי
ברור שלא השפלתי מבטי, אלא מתתי, טבעתי בעייניו הכחולות
המדהימות והעמוקות. בבקשה תציל אותי!
למה הוא מסתכל עליי? למה כל פעם שאני מביטה עליו אני קולטת
שהוא מציץ עליי? אולי אני סתם פרנואידית, אבל מה זה אומר? למה
לעזאזל הוא מציץ עליי? הוא לא קולט שכל פעם שאני תופסת אותו
מציץ הוא פוגע בי כל פעם מחדש? איזה מן משחק הוא משחק?
נראה לי שאני יודעת! לפגוע בי כמה שיותר ולהשפיל אותי כמה
שיותר!"