יושבת כאן
חסרת מילים
חסרת תזוזה
למה הכל קורה הפוך
כשכל מה שהייתי צריכה זה רק תמיכה?
אני לא מבינה.
ונמאס לי לנסות להבין.
מרוב מחשבות כואב לי כבר הראש.
ואני לא רוצה.
לא רוצה להיות שפחה יותר.
אני כלואה, ואת האור בקצה המנהרה אני כבר לא רואה.
פעם עוד יכולתי לחלום, לראות את העתיד טוב.
והיום, כלום לא נשאר לי.
רק מחשבות רעות.
הכל רע.
הכל חרא.
למה אני לא מקבלת את מה שאני רוצה?
בסך הכל רציתי להיות בריאה.
נמאס ללכת בתוך מעגל אינסופי
וללמוד כל הזמן מאותן טעויות.
נושמת עמוק ומתחילה מחדש
ושוב מנסה להבין איך יוצאים מכאן
הכל מואר במן צללים לא מובנים
הכל נראה בודד ועצוב.
מי אלה האנשים האלה?
ולמה הם לא עוזרים? למה הם לא מבינים?
רק לצאת מזה, אני רוצה.
לצאת לחופשי, אך עדיין להיות כלואה.
אני רוצה להבין למה ואיך
ומתי הכל כבר ייגמר.
דיי.
החיים יפים ואני לא יכולה לראות את היופי.
הענן השחור שעוטף אותי מסתיר לי.
והיא שולטת בי
והנפש שלי בוכה ומייללת.
ובאמת שאני רוצה לצאת מכאן.
באמת שאני רוצה לצאת מזה.
אני באמת רוצה,
אז למה אני לא מצליחה?




לאט לאט עוצמת את העיניים
ופותחת שוב.
אולי עכשיו הכל יהיה ברור?